היי אנשים, אני כבר שנה בצבא, זאת אומרת שיש לי עוד שנתיים בכיף. אני נמצאת במגב והמשמעת של מגב זאת המשמעת הכי קשה שיש. אני באה מבית עם הרבה בעיות, מה שיוצר אצלי לחץ תמידי, אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שבכנות הייתי מאושרת ובלי דאגות.
התחושה הזאת שאני רוצה לצאת באה והולכת הכול תלוי במצב. אני פשוט מרגישה שפוכה..הלחץ הורג אותי- הדופק שלי בשמיים, השיער שלי נושר, אני חוזרת הביתה לשבת (פעם בשבועיים) ואין לי מצב רוח לכלום חוץ מלהישאר במיטה. חבר שלי תומך בי בכל רגע ולמרות כל השינויים במצב רוח שלי הוא עדיין נשאר איתי ואומר שיתמוך בי בכל מה שאעשה.
מייעדים אותי למכים, רוצים להוציא אותי לגיבוש (שזה שלושה ימים של השפלה וקריעת תחת) ופשוט אין לי כוח לגיבוש הזה..אין לי כוח לכלום..אני רוצה לצאת עם רובאי 07 או 08 (שזה או לצאת לחובשים או לצאת למכים) והקורס הבא של חובשים יהיה באפריל בערך.
אני לא יודעת אם להישאר במגב או לרדת מתקן, אני כבר מיואשת כל כך..יותר מדי פעמים אני מסיימת בוכה בחדר. אני כל הזמן חושבת מה יקרה אם ארד מתקן, איפה ישימו אותי..אני אהיה מאושרת בכלל? מה יקרה אם אתחרט?
אבא שלי רוצה שאצא למכים ולקצונה כי זה רק יכול להועיל לי בעתיד ואני רוצה אבל אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות את זה בלי לאבד חלק מעצמי בדרך.
הוא יודע יותר טוב ממני, אם הוא אומר שאני צריכה לצאת למכים ולקצונה אז אני כנראה צריכה..אני לא יודעת אם באמת לסבול את המצב ולעשות את זה..מה לדעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות