לקצינת תש אין מילה. לרופא אין מילה. לא יודע מה לעשות חושב כבר לפגוע בעצמי

אני בן 20, משרת בבסיס סגור חילוץ והצלה.
יש לי אח בן 22 משוחרר מהצבא שהיה על כדורים מדיכאון ולכן לא הלך ליחידות שדה למרות שרצה.
אבי חולה במניה דיפרסיה ושיזופרניה ובעל 75% נכות נפשית, היה מאושפז פעמים רבות בטירה ואכן ניסה לפגוע בעצמו.
הייתי שנה לוחם, ניסיתי לרדת לגוב, בגדוד בנתיים כאשר אני מתפל בת"ש.
המצב של אבי היה סביר בהתחלה לכן גוייסתי לפלח"ץ אך לאחר תקופה מסויימת המצב שלו החמיר בהרבה, ההורים גרושים (התגרשו באיזור הגיוס שלי קצת לפני אבל הייתי מבקר אותו כל יום).
אח שלי לא רואה אותו בכלל, הם בריב כבר שנים והוא לא מוכן לראות אותו.
המג"ד לא רצה להוריד אותי לגוב במפקדה ואמר שגם ככה אני לא יצא מהגדוד בחיים לא משנה מה יש לי בבית, ואפילו שהראתי לו טפסים הוא לא עזר לי.
סירבתי פקודה לקחת נשק ולאחר מכן הורידו אותי להיות טבח.
עשו לי ביקור בית, והקצין שעשה ביקור בית המליץ על הת"ש 7, המשקית אמרה ש"לא בריא לי לראות את אבא שלי".
מזה לא בריא... זה אבא שלי, וכן גם אני הרגשתי דיכאון מהבסיס הסגור, אף פעם לא סיימתי בית ספר, אני לא מסוגל להיות במסגרת סגורה, עזבתי את הבית ספר בכיתה יא" עקב דיכאון והמצב בבית ורציתי לפגוע בעצמי.
לאחר הביקור בית, המגד אמר שלא משנה מה אף אחד לא יוצא מהגדוד, ולא אכפת לא מה יש לי בבית.
הייתי נפקד ולאחר שישה ימים הוא אמר ששינה את דעתו ויש במה להתחשב וכי אני לא יקבל ריתוק או כלא כדי שאוכל לראות את אבי.
בשיחה דיבר רע כלפי, צעק עליי בטון ואמר שלא מגיע לי אפילו שבוע, ויש לי מסמכים גם מרופא וגם מפסיכיאטר של אבי שממליצים שאהיה בשירות קרוב לבית כדי לעזור לאבא שלי.
המגד צעק עלי " רשום פה לממן שירות קרוב לבית או לחילופין לאפשר יותר חופשות! עשיתה 11-3 ועכשיו שבוע שבוע! אתה מבין מזה, לא מגיע לך בכלל לעשות שבוע שבוע!
ואחרי שאמרתי שאני לא יכול לעשות אפילו שבוע שבוע ומגיעה לי בסיס קרוב לבית וכי זה לא הגיוני שיקח לי 4 וחצי שעות להגיע לאבא שלי, צעק עלי "זה לא מה שרשום פה!
ברור שלא תגיע לאבא שלך בזמן, זה מה שגורמי הפיקוד קבעו!".
יצאתי מהחדר עם דמעות ונעלמתי בבסיס, המ"פ מצא אותי ליד הגדר של הבסיס לאחר כחצי שעה.
אחרכך יצאתי לקורס נתיב יום אחרי, יומיות באותה העיר שאני גר בה לכן הייתי חייל טוב ויכולתי לבקר את אבי כל יום.
סוף הקורס הגדוד עבר לבסיס קרוב לאילת, כ 7 שעות נסיעה, הבנתי כי לא אוכל לחזור לבסיס ואבי לא היה במצב טוב לכן נעלצתי להיות נפקד, ואז עריק.
לאחר פחות מחודש הסגרתי את עצמי בכלא 4 וקיבלתי 15 ימי מחבוש, בתקווה שיעזרו לי בכלא, לא עזרו לי בכלל, יצאתי מהכלא ועכשיו אני שוב פעם נפקד. הקב"ן שלנו חבר טוב של המגד ולא עוזר לאף אחד כי המגד מלביש לו על האוזניים כל מיני דברים.
בנוסף לקצינת תש אין מילה. לרופא אין מילה. כולם תחת דיקטטורת המגד.
המגד בנוסף קורא לאנשים טופס 55 מול הפרצוף. אני כבר לא יודע מה לעשות פשות בושה...