היי כולם,
ממש עוד כמה ימים אני משתחררת מהצבא ואני יודעת שזה יישמע מוזר אבל כמה שכולם רוצים ומייחלים לזה, דווקא אני פתאום מפחדת מזה שהזמן עבר.
היום הייתה הפעם האחרונה שראיתי את החברים והאנשים שהיו איתי - אנשים באמת מדהימים שהייתי רוצה שישארו חברים שלי. הבעיה שכל אחד בסוף היום חוזר לחברים שלו מהבית ובגלל זה כל השנתיים האלו כמעט ולא יצאנו / ארגנו מפגשים ביחד.. ואני יודעת שברגע שאני עוזבת הם לא וישארו איתי בקשר.
אם הכל היה רגיל אז אולי זה עוד היה בסדר מבחינתי.. הבעיה שאין לי באמת חברים. כל השנתיים האלו (וגם יותר מזה) לא נפגשתי עם חברים חוץ מהם וכמו שאמרתי זה קרה לעיתים רחוקות מאוד. בסופשים כולם היו יוצאים בטירוף עם החברים שלהם ואני הייתי נשארת בבית.. אבל זה פחות הפריע לי כי באמת רציתי לנוח מהשבוע הקשה בצבא. הבעיה שעכשיו כבר לא יהיו יותר שבועות כאלו ולא יהיה לי את הצבא שמילא לי את רוב שעות היום! כרגע אין לי שום תכנון, לא טיסות כי פשוט אין לי עם מי, ולא עבודה או לימודים כי אני עוד לא יודעת מה הכיוון שלי.
אני פתאום בשעה האחרונה לא מפסיקה לבכות כי אני יודעת שפשוט לא יהיה לי מה לעשות. אני כל הימים הקרובים פשוט אשב בבית ואחרי החג אני ארגיש אבודה..
גם אם אצליח לשמור על קשר עם בנאדם אחד או שניים משם זה עדין לא יעזור כי לא נוכל להיפגש כ״כ כי הם עדיין יהיו בצבא.. ועם כמה חברות מהתיכון זה יהיה בעיתי לחזור לקשר כי באמת שלא דיברנו כמעט 3 שנים..
מיותר לציין כמובן שאין שום חבר או ידיד וזה גם לא נראה באופק... כולם מכירים היום בברים ואני פשוט לא יוצאת לבר כי אין לי עם מי. אין תחושה יותר קשה מלהרגיש שאין אנשים שרוצים להיות בקרבתך.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות