היי
בן 24 מהצפון.
גיל 16 חזרתי בתשובה
ניתקתי קשרים עם חברים חילונים.
בכיתה יא' יצאתי, והלכתי לישיבה אחרי שטיפת מוח שעברתי.
בגיל 20 התחילו התקפי חרדה.
גרמו לי לחצי שנה-שנה של טיפולים בכדורים.
התגייסתי לצבא. מיד אחרי. שם כבר נהפכתי לאתאיסט.
לא הצלחתי בצבא ליצור קשרים חברתיים בגלל בעיות נגישות
כמו רישיון נהיגה, אנשים גרו ממני רחוק והיה קשה לי להגיע לפגישות בסוף שבוע
וגם בגלל בעיות רגשיות וחרדתיות שנפתרו בסמוך לסיום הצבא.
הרבה חוסר מזל הרבה נאחס והרבה הזדמנויות שהתפספסו
לחווות כמין חוויה מתקנת בצבא. עלו בתוהו.
אני בן 24 משוחרר טרי.
ההורים לא יכולים לעשות לי להתחיל את החיים בגלל מצבם הכלכלי הקשה.
קשה לי למצוא עבודה נורמלית בשכר מלא באזור שאני גר בו.
אני לא מרגיש שלם מספיק כדי ללכת לעשות טיול ולשלם עבורו את הכסף שנותר לי,
בגלל תחושת בזבוז זמן , כלומר ממסגרת למסגרת מתחושה המחצה לאחרת,
אני מרגיש שכבר כל כך הרסתי שאנ חייב עכשיו להתקדם בחיים ולחסוך וללמוד משהו רציני כמו תואר נחשב, ואין לי את הפריבילגיה לעשות טיול, כי אח''כ זה עוד לחסוך ולהתחיל תואר בגיל ממש מאוחר כמו 27...
אני מרגיש שבגלל התהליך של החזרה בתשובה, החיים שלי ממש התחרבשו להם.
אם אני אלך לטיול אני לא אצליח להנות באופן מלא ממנו כי אני תמיד ארגיש
שהייתי צריך לעשות את זה מזמן והזמן עובר ומה תעשה שתגיע לארץ
''ההחלטה לדחות את הכל ב2-3 וללכת לישיבה'' פשוט דפקה לי את השמחת חיים
פתאום בגלל שאני מרגיש ששרפתי כל כך הרבה שנים, אני מרגיש לא חופשי מספיק כדי לעשות דברים מהנים בחיים אלא זה גרם לי תחושה כזאת שאסור לי לבזבז דקה ואסור לי לשרוף את הזמן ואני כל הזמן מתחרט על מה שהיה ואני לא מצליח לשחרר את העבר... וכל הזמן חושב איזה הזדמנויות פספסתי אם לא הייתי הולך על הדת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות