היה איזה חפץ טיפה יקר זרוק (מונח על מדף ליתר דיוק) במשרד שלנו במשך כמעט חודש. כל פעם עברתי ליד ואמרתי לעצמי שאני רוצה אחד כזה. אמרתי שבטח זה של המשרד ולא יחפשו את זה ויום אחד בערב לקחתי מהר מאוד וישר שמתי לתיק. הלב שלי דפק חזק, ידעתי שאף אחד לא ראה אותי. וישבתי להמשיך לעובד.
לא הצלחתי לעבוד. פתאום התחילו להופיע לי מחשבות של מישהו שבא לחפש את זה. ומתחיל לשאול אנשים אם הם ראו. וגם שאול אותי ואני צריך לשקר. ואז הוא הולך וחושב "מישהו גנב לי". ואז קונה אחד חדש ואומר לעצמו שהוא לא היה אמור להשאיר דברים כאלה בלי השגחה.
המצפון שלי התחיל להעיק עלי כל כך חזק. חצי שעה ישבתי במחשבות כאלה. ואז שוב כשהלב שלי פועם חזק שלא יתפסו אותי החזרתי למקום.
ועכשיו כעבור מספר ימים אני מרגיש איזה אפס אני. מצד אחד אני לא אדם טוב ומוסרי כי לקחתי משהו שלא שלי סתם כי אני רציתי. מצד שני, אני לא אדם רע כי החזרתי מבלי שמישהו יגיד לי. ואם אני לא חיובי ולא שלילי - אני אפס. פשוט כך. לא מספיק טוב בשביל להיות ישר ולא מספיק רע בשביל להיות גנב.
אני יודע שאין פה שאלה ממש, אלא יותר פריקה. איך אני מתמודד עם אופי שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025