די נמאס אני לא יכולה יותר הדמעות לא מפסיקות לא עברה שעה בשבוע האחרון שלא בכיתי (כן גם תוך כדי שינה) אני ישנה ומתעוררת כי קר לי הדמעות ונרדמת עם הדמעות ולא ישנה כי החלומות שלי מפחידים אותי אני מרגישה את הגוף שלי מתחלש אני לא מצליחה יותר חברה שלי טבעה למות לפני שבוע. זה לא הגיע לה זה הגיע לי אני הייצי מוכנה רק תשאירו אותה אנשים יתגעגו אליה היו לה חיים טובים. אני מוכנה להודות שאני סוג של מקנאה אפילו מוכנה להחליף מקום אני רוצה שהיא תחיה לי לא אכפת למות רק שהיא תיהיה פה
גם דיברנו על מוות די הרבה והגענו למסקנה שאני אמות לפני ועכשיו מה?! אני זאת שלא יכלה לקום מהמיטה כי התעלפתי קצת לפני ההלויה שלך אני מעבר למבועעת לקראת האזכרה שלך ואני לא יכולה לנשום כשאני חושבת עלייך אני פשוט מדרדרת ואני מרגישה את החיים שלי כאילו מתנקזים ממני אני לא רוצה כבר לחיות כאילו היא הייתה אשכרה הסיבה שלי לחיות
אני לא יכולה יותר אני רוצה לגמור עם זה עזבו כאב פיזי יש כאב נפשי שלא ידעתי שזה אפשרי ואני אשכרה ילדה שעברה כל כך הרבה דברים נוראיים כולל אובדן אבל ילדה שאשכרה חי היו אצלה ועכשיו אני לא רואה סיבה לחיות שמישהוא בבקשה יעשה משהוא
והגרוע בסיפור זה שיש אנשים סביבי שלא מועילים אפילו הורסים עוד יותר כאילו באתי למישהוא שתעזור והיא אמרה שהייתי בוכה גם אם היא הייתה בן אדם נוראי. אני מסרבת לדבר איתה יןתר. מלא שמתעלמים כאילו תעזרו לי ואני לא מבקשת עזרה ואחת שעוזרת מכל האנשים אחת.
וזה נוראי שאני לא מצליחה לבכות ליד משפחה אז אני צריכה חברים ואין לי אני ילדה דחויה אז די נמאס לי המשפחה שלי תבין אם אני אמות.
אני מרגישה שלרחם עליי זה להרוג אותי או לעקור ממני את הרגשות שהלוואי והיה אפשרי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות