היי, אני חיילת בת 19 כשבעה חודשים בצבא.
כל החיים שלי רציתי לשרת בצבא ולעשות תפקיד משמעותי, אף פעם לא עלה בדעתי
לא לשרת, עד תקופת התיכון.. בתחילת כיתה יב' התחילו לי התקפי חרדה קשים שמלווים אותי עד היום ולפני הגיוס גם עברתי תקיפה מינית שמש]יע עליי, התחלתי לפתח נטייה לדכאונות ואחרי שהייתי בגדנע הרגשתי כאילו אני בכלא שם והתחלתי לפחד מאוד מהשירות הצבאי..
למרות לבטים החלטתי שאני רוצה לשרת, שיבצו אותי בתפקיד שלא רציתי ולא הצלחתי להשיג מיונים למה שכן, בסופו של דבר הצלחתי לשנות תפקיד ובקורס עוד הסתדרתי (בטירונות סבלתי מאוד), ומאז הסדיר הכל התדרדר מבחינתי- שיבצו אותי לגמרי לבד בבסיס רחוק (שזה מה שרציתי כי קשה לי בבית ההורים שלי רבים הרבה), לא היו לי חברות שם בכלל השעות היו קשות מאוד (מ8 וחצי עד 12 בלילה), בסופו של דבר הצלחתי לעבור תפקיד, השקעתי בו הרבה אבל היה לי רע ובודד מאוד בבסיס והחלטתי לעבור.
בכל הזמן הזה הייתי בדיכאון, היו לי התקפי חרדה, לא רציתי לקום בבוקר ובכיתי כל יום.
חשבתי על האפשרות של להשתחרר אבל הקבן שיכנע אותי לנסות קודם יומיות, הגעתי לבסיס החדש מתוך כוונה לפסול מקצוע למקצוע שעסקתי בו בבסיס הקודם (העבירו אותי אליו באופן לא רשמי), המגד לא הסכים ושם אותי בתור פקידה- שזה הדבר הכי גרוע בשבילי בערך. רציתי מאוד לתרום והשעות והתנאי שירות מעולם לא היו עניין מבחינתי, עכשיו אני פשוט מרגישה כאילו אני סתם נלחמת, הולכים איתי ראש בקיר ואין לי כבר כוחות להילחם- באמת מרגישה כאילו אני עלולה לפגוע בעצמי אם אשאר בצבא.
החלטתי לצאת ולעשות שירות לאומי כי חשוב לי כן לתרום ולעשות משהו שאני אוהבת, השאלה שלי היא האם יהיו לזה השלכות בעתיד? יש לי חלום להיות שחקנית וללמוד בבית ספר למשחק בארצות הברית, האם שחרור מוקדם מהצבא יפגע בזה?
תודה וסליחה על החפירה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות