היי לכולם. קודם כל תודה לכל מי שקורא... הגעתי לכאן אחרי חיפוש קצר באינטרנט של ״איך להפטר מרוחות העבר״ ואולי כאן אצליח למצוא מעט מרגוע...
יש לי זכרונות שליליים מאוד משנות התבגרותי בתיכון. לא היו לי חברים, היו צוחקים עליי הרבה. הרגשתי דחויה, לא רצויה וניסיתי להשיג תשומת לב דרך מיניות, ובנים.
מצאתי את עצמי בסיטואציות זרות לי עם בנים מהשכבה, עושה דברים שאני לא בטוחה שאני רוצה, לא בטוחה שהם מתאימים לי.
איבדתי בתוך תוכי את הילדה הטובה והמתוקה שהייתי. מיותר לציין שאת הלימודים שבהם הצטיינתי כל חיי זנחתי לטובת הברזות וציונים שליליים, עד שלבסוף בכלל לא הייתה לי תעודת בגרות.
יצרתי לעצמי שם בשכבה של מישהי זולה ומגעילה. תמיד הרגשתי שאני לא מספיק טובה לכן גם התחלתי לשקר ולהמציא דברים שלא קיימים. הסתבכתי בתוך עצמי. לא הייתי אני...
בצבא לאט לאט חזרתי למוטב. פגשתי אנשים טובים, הוצאתי תעודת בגרות, כעת אני לומדת באוניברסיטה נחשבת שהגעתי אליה בהצטיינות ועדיין המחשבות מרכסמות בי כל היום. עשיתי שיפור פנימי ותיקון רציני,
למדתי לכבד את עצמי ולאהוב. למדתי לשמור על עצמי. אבל איך אני יכולה להסתובב בעולם ולהרגיש אדם טוב ומוצלח עם הזכרונות הזוועתיים האלה בראש?
מכרתי את הגוף שלי, שיקרתי וגנבתי. הייתי מושא ללעג ולהשפלה.
כיום אני בזוגיות ולא שיתפתי את בן הזוג בכל מה שעברתי. עשיתי שינוי גדול ואני לא חושבת שזה יעשה טוב להעלות שדים לא רצויים מהעבר.
אבל בלב כבד לי מאוד. הזכרונות רודפים אותי ולא נותנים לי מנוחה.
בכל יום עולה לי זכרון של משהו אחר שעשיתי וזה לא נותן לי מנוחה. רודף אותי, גורם לי להרגיש רע.
אני מסתכלת על כולם סביבי ומקנאה בהם על החיים הנורמליים שהיו להם ובתוך תוכי מבכה על כל היופי הזה שהיה לי והלך לאיבוד.
הלכתי לאיבוד בתוך עצמי מרוב דימוי עצמי נמוך ורצון לאהבה.
אציין שאני נפגשת עם פסיכולוג אבל ישנם דברים כל כך חמורים בעברי שלא חלקתי אותם איתו, דברים שלא רוצה ולא מסוגלת לומר לאיש.
אני מתנהלת עם חיוך ענק בחוץ אבל בפנים רוצה למצוא תרופת קסם, מה עושים עם כל המחשבות האלה? לאן דוחפים אותן? איך עושים שהעבר יפסיק לרדוף?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות