קשה לי עם מגע של אנשים ועם המין הגברי בפרט...
לא יודעת יותר מה לעשות..
כשמישהו נוגע לי בכתף סתם כדי לשאול מה השעה אני קופצת בבהלה ומגמגמת כשאני מנסה להחזיר תשובה,
כשחיבוק נמשך יותר מידיי זמן אני רק רוצה לברוח,
בדיקה אצל הרופא,
ישיבה עם חברים,
מוקומות צפופים (אוטובוס)..
ברגע שמישהו נוגע בי אני מתרחקת אוטומטית ומיד חושבת על תירוץ כושל (נזכרתי שאני צריכה ללכת,יש לי שפעת)...
מתסכל אותי שאני כזאת אכזבה.
אכזבה שלא מסוגלת לעשות דברים פשוטים שאנשים עושים.
למה אני לא יכולה לחבק ידיד לשלום בלי לקבל רעד קטן בגוף ?
למה אני לא יכולה לשבת ליד מישהו באוטובוס בלי הדאגה להצמד בכל כוחי לחלון?
או למה, לעזאזל, אני צריכה לנסות להסביר לחברה הכי טובה שלי למה ברחתי מהיום הולדת שלה כשמישהו הניח את ראשו על בירכיי?
אני לא רוצה להמשיך לחיות כל חיי בפחד שייגעו בי היום או מחר או השבוע בבדיקה גופנית בצו ראשון לדוגמא,שדחיתי אותו 3 פעמים.
מה יהיה כשאני ארצה ילדים?
מה יקרה אם אני לא אוכל אי פעם להתנשק בלי פחד מה שלרוב הבנות בגילי כן קרה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות