אפשר להגיד שזאת הייתה אהבה ממבט ראשון. לה היו הרבה חברים (אוטקואים וכאלה) ולי לא. איכשהו הפכנו להיות חברים יחסית קרובים (אני לא זוכר איך).
הכל היה מושלם במשך כמה חודשים, גם אם לא היינו זוג לי זה הספיק.
אחרי שכמה דברים קרו (די טראומטיים) הייתי חייב לצאת מהארון, ולבסוף היא סיפרה לי שהיא אוהבת אותי.
למחרת היא אמרה שאבא שלה קרה את התכתבות שלנו והוא לא רוצה שנדבר יותר.
לקח לי כמה חודשים לחזור לתפקד (לא יצאתי מהבית שלוש חודשים) ואי אפשר להגיד שחזרתי להיות אותו בן אדם (התקפי חרדה, התקפי זעם, בכי ללא סיבה)
(פליז אל תגידו שלקחתי את זה קשה מידי)
אז עברו עשר חודשים. ניסיתי לשכוח ממנה, זה לא הצליח.
אין יום שאני לא חושב עליה, אין שבוע שאני לא בוכה בגללה.
ויום אחד שפשוט הרגשתי נורא ושלחתי לה הודעה, היא לא ענתה לי.. להמשיך לשלוח לה הודעות? לנסות לדבר איתה בבית הספר?
אני לא מסוגל ככה יותר.
(וואו אני אובססיבי בערמות)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות