אז ככה הסיפור התחיל שסיימתי בית ספר.
מתי שסיימתי חטפתי התקפתי חרדה ופרנויה חמורים במיוחד. לא טיפלתי בזה ובטירונות חליתי ב "הפרעת דה-פרסונליזציה" זאת ההרגשה הכי רעה שבנאדם יכול להרגיש(מי שלא חווה את זה לא יבין בחיים) .
זה מצב שאתה מרגיש בחלום , כמו זומבי.
אי אפשר להנות מהחיים ככה
מכירים את זה שאתם מרוכזים במשו והראש לא מפסיק לעבוד? אז זאת ההרגשה במשך כל היום והרבה יותר חזקה.
אתה מאבד את הרגישות לגוף שלך, הרגשה עם אתה רעב, לא מרגיש קור, כאבים , כל היום אתה עייף (שוכח מה זה להיות ערני) הגעתי למצב שחכתי מה זה ךהיות רגןע. אני בצבא יומיות מסיים בצהריים. הייתי חוזר ונרדם את למחורת ישן איזה (16שעות ביום ועדיין עייפות תמידית) . שלא נדבר על לחץ -תמידי-.
אחרי שנה הלכתי לפסיכיאטר ואחרי זה לפרופסור ולפסיכולוג.
קיבלתי את כל הסוגים של הכדורים האפשריים .
(הביאו לי אולי 20 סוגים). בקיצור החרדות פסקו .
עכשיו עברו שנתיים וחצי והמצב הזה ירד ב70 אחוז.!!!!
נשאר לי בצבא עוד פחות משנה ואני מפחד שהמצב הזה ישאר איתי לכל החיים.
דופק את ההנה של החיים.
חשוב לציין שבבית ספר הייתי בנאדם חלש נפשי בקטע מטורף וחושב רק שלילי.
עכשיו אני מרגיש שהתחזקתי ממש והבנתי שבחיים לא הכל שלילי. חשוב לציין שבבית ספר בקושי חייכתי ועכשיו החיוך לא יורד מהפרצוף שלי (24/7).
המצב לדעתכם יעבור? עצות בבקשה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות