כמו שכתוב בכותרת, אני מבולבלת.
תמיד היתה לי סלידה מילדים.. בין אם זה מהריח של הקקי כל הזמן, לצרחות והקפיצות והצעקות ועד לתלות שבהם אליך. תמיד חשבתי שלהביא ילדים זה נורא מיותר, יש כל כך הרבה ילדים יתומים בעולם הזה ופיצוץ אוכלוסין אבל זה לא הכל! יש לי קריירה שאני רוצה לעסוק בה, חיים לחיות אותם ואני לא מרגישה שאני יכולה לוותר על עצמי כשזה מגיע לזה. לאחרונה התחלתי מערכת יחסים עם האדם שמרגיש לי הכי נכון למשימה של זוגיות (וכן, הכוונה שלו היא להתחתן ולהביא ילדים, דיברנו על זה והוא מאוד חדור מטרה, לפחות על העניין של להתחתן) .. הוא בדיוק בטעמי החיצוני והפנימי, הוא אחראי, הוא קשוב, הוא לא ממהר לשפוט או לכעוס... והוא יכול להביא ילדים רק דרך מבחנה (בעקבות סרטן שהיה לו באשכים לפני כמה שנים), מה שמאוד נוח לי כי אני לא יכולה להכנס להריון בדרך הרגילה ממנו. עכשיו, הוא בן זוג נהדר ואני מאוד אוהבת אותו אבל לאחרונה אני לא מצליחה לישון בלילה מהמחשבה שהוא רוצה ילדים ואני גם מתחילה לרצות ממנו ילדים ואפילו אם זה לא יקרה כרגע אלא בעוד 3, 4 או אפילו 5 שנים, המחשבה על זה עדיין מלחיצה אותי. יש לי עקרונות מאוד חזקים לגבי זה ואני חושבת בדרך מאוד רציונלית אבל אני גם מכירה את עצמי מאוד טוב ויודעת שבשביל אהבה אני מוכנה ללכת עד הסוף למרות שמבחוץ אני מאוד קרה ולא ממש משדרת את זה. אני גם מאוד מפחדת להיות עקרת בית, אני רוצה קריירה מאוד משגשגת, לא לעבוד קשה בגיל מאוחר וזה אומר שלא יהיה לי את כל הזמן והכסף בעולם לילדים. אני מודעת לכוונה של בן הזוג שלי להיות אבא טוב אבל מה אם אני זו שאהיה הקרייריסטית והוא יהיה יותר ההורה? הילדים שלי ישנאו אותי? הוא עלול לשנוא אותי כי לקחתי לו את ההזדמנות לקריירה משגשגת?
אני מבולבלת נורא, בבקשה תעזרו לי או לדחות את המחשבות האלו, להאט את הביולוגיה, או להרגיע אותי? אני מרגישה שכל העולם שלי מתפרק ואני כל כך אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו לא בגלל שאני לא רוצה ילדים ולא בגלל שאבחר בעצמי ובקריירה שלי בעתיד. אני מפחדת ממש! אני לא רגילה לרצות ילדים ומפה לשם, אני כבר מדמיינת איך שלנו יראו....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות