אין לי מושג מה עובר עליי אבל פתאום שקעתי לדיכאון עמוק בלי שום התראה מוקדמת. המצב כל כך מעיק עלי עד שכבר קשה היה לי להסתיר את זה ואז שיתפתי את אשתי שכמובן כבר מזמן שמה לב לזה. מכאן אני מרגיש אובד עצות. אשתי מתבאסת ממה שעובר עלי כי היא משליכה את זה כפגיעה שלי בה. טוענת שהיא עכשיו "השעיר לעזאזל" התורן. שכל פעם יש לי תקופה שבה אני לא מרוצה ממשהו בחיי. האמת שהיא כל כך צודקת :(
האלכוהול הפך להיות חלק מרכזי בחיי והוא תופס אצלי מקור לשפיות. כשאני שותה (לא משתכר) אני מצליח לחזור למקום החזק והשמח שהולך לי לאיבוד ביומיום.
אני אוהב את אשתי, את הילדים, את כל מה שהשגנו עד כה בעמל רב ועדיין משהו בי פשוט רוצה לצאת לחופשי ושיעזבו אותי בשקט. וגם בפנטזיות שלי על החופש... לא ממש קורה משהו מיוחד ובגלל זה אני מאמין שזה תוצר דיכאוני ולא בעיה בנישואים.
היה חשוב לי לשתף כדי לפרוק וכמובן אשמח לרעיונות ושיתופים נוספים שלכם.
נ.ב: כבר קבעתי פגישה עם פסיכולוג בעוד מספר ימים , פשוט כבר לא יכול יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות