התפוצץ לי ולחברה הריב למימדים חסרי פרופורציות וגם ההורים נפגעים ממנו

חברה שלי ואני ביחד כבר 13 חודשים.
שנינו בני אותו גיל והגענו למע' היחסים עם הרבה "מטען" מעברינו.

אני נאנסתי בגיל 10
היא נאנסה 4 חודשים לפניי שהתחלנו לצאת
שנינו הגענו ממע' יחסים לא בריאה
ואצלה יש עוד מטענים מהעבר לפניי שפגשה אותי (חובות, מריבות עם הוצאה לפועל, אבא חולה וכו')

במהלך ריב לפניי כשנה היא נכנסה ללחץ במהלך ריב וצרחה עליי דברים מפחידים (אתה אונס אותי, מטריד וכו') ואני בתגובה, שמתי לה יד על הפה כדי שתפסיק לצרוח את הדברים האלה (זה מסוכן כל כך! אם שכן שומע ומצלצל, או שוטר עובר ברחוב כי זו מרכז ת"א אני בבעייה רצינית- ורק כי היא נחלצה!) והשכבתי אותה על המיטה וביקשתי ממנה להרגע.

מאז היא לא מצליחה לשחרר- לטענתה, "בן זוג שלי, הגבר שאני אוהבת, הוא גבר אלים. אני אשכרה מאוהבת בגבר אלים". ניסיתי להסביר לה את הפחד והאימה שהמילים האלו, במיוחד בצורה של צעקות, יכניסו אותי תמיד (ואולי כל גבר שמודע לקלות שבה הוא ימצא את עצמו במשטרה) ללחץ. ליבנו את הנושא והיא הסבירה לי שאופן הריב גרם לה להלחץ ככה ולכן אמרה מה שאמרה.
הבנתי אותה, באמת שהבנתי אותה ושזה הלחץ והעבר צועקים ממנה ושהיא לא מנסה לפגוע בי.

אבל כבר 10 חודשים היא לא יוצאת מזה. כל ריב עלול להפוך לכר פורה לכעס וצעקות ואם גם אני אכעס- זה יהפוך שוב לפחד והתנהגות לא רציונלית בכלל.

בחמישי האחרון באמצע מסיבת יומולדת של חבר היא שוב נכנסה להתקף הזה (הינו שתויים), התחילה לצרוח עליי באמצע הבר "תוריד את הידיים שלך ממני", כשניסיתי לצאת אחרייה לדבר היא צעקה דברים כמו "מטריד" "תעיף את עצמך ממני" וכו' מול התור לכניסה ואני מלחץ, החלטתי לנסות לצלם אותה בוידאו כדי שאולי תבין כמה היא מסכנת אותי או שמישהו יוכל להסביר לה את החוסר פרופורציה של המצב.
היא התעצבנה ונסעה ולא ענתה לשיחות, גם כשהתחננתי למקום לישון כי לא היה לי חבר ללכת אליו (1 בלילה, ובכלל, למה ברגע אחד אני יכול להפוך לכזה אויב? כן, אני יודע שהתשובה היא פחד ואין לי איך להתווכח איתה) עד שכבר ממש נלחצתי ודיברתי עם אמא שלה שתעזור לי (היא מכירה את הכעסים והפחדים של הבת שלה).

כנקמה היא צלצלה להורים שלי וסיפרה את האמת כפי שהיא רואה אותה, חזרה בה מדברים שאמרה לי ובעיקר גרמה לאבא שלי לבקש שאברח משם ולאמא שלי לצלצל בדמעות שלא אחזור אלייה.
אבל אני לא מצליח להפסיק לחשוב על זה, אני מבין למה היא בורחת לפחדים האלה אבל לא יודע אם להמשיך או לוותר?
אמא שלה דיברה איתי בהבנה, אמא שלה רצתה לעזור לי לפתור וכשהיא מדברת עם אבא שלי (שוטר כבר 30 שנה) היא משתמשת באותם ביטויים שמלחיצים אותי ולא מוכנה להקשיב לו כשהוא רק מנסה להסביר.

אני לא יודע אם לוותר עלייה או לא?
לתת לה להרגע ולצלצל זה לא הפתרון הפעם כי גם ההורים לחוצים ומעורבים. אני מרגיש שזה לתקן את זה ממש בימים הקרובים או לשכוח את זה לתמיד...

מה לעשות?