אני וחבר שלי ( חצי שנה) נמצאים כמה חודשים בתקופה ממש רעה.. כמה חודשים של שקרים הסתרות וחוסר כנות משני הצדדים מה שהוביל לחוסר אמון מהצד שלי ושלו.
לא רצינו לוותר על הקשר הזה בכזאת קלות אז החלטנו שאנחנו פותחים ״דף חדש״ ומנסים לחזור להיות כמו שהיינו בהתחלה.. מה שאומר שלא משקרים.. לא חושדים בכל דבר קטן מאמינים ומתרכזים בדרך החשוב ביותר שזה לאהוב אחד את השני.
כמה שזה לא קל אני באמת ניסיתי וגם הוא, עד שהגיע הרגע שהוא ביקש להסתכל לי בטלפון ואז החזרתי אותו לאותה שיחה שלנו ואמרתי לו שאנחנו צריכים לסמוך אחד על השני וזה שנחשוד וניהיה עסוקים בלחפש לא יעזור ולא יקדם אותנו לשום מקום.
הסתכלתי לו בעיינים נשבעתי והבטחתי שאין לי שום דבר להסתיר ממנו ושאני רק כנה איתו וכמה שקשה שיאמין בי. הוא כמובן התעצבן על זה שלא נתתי לו את הטלפון שלי ואמר בתגובה שאם אני לא מביאה לו הוא נפרד ממני ושהוא לא רוצה חברה כמוני שמשקרת ומסתירה וביקש ממני לצאת מהאוטו שלו וללכת כי הוא לא רוצה להישאר איתי. אני לא יכולה לתאר לכם מה הרגשתי באותו רגע. הרגשתי משותקת כל כך נפגעתי כי אני בעצמי חווה את אותו הדבר ושאני ביקשתי ממנו להסתכל בטלפון שלו הוא לא הסכים ואמר בדיוק את אותו הדבר אז שתקתי המשכתי הלאה והסכמתי איתו.. אז למה אני שונה ממנו? למה דווקא שאני מבקשת משהו זאת התגובה שאני מקבלת?
אני לא מוכנה לוותר עליו והחלטתי שאני עושה הכל.. אני מנסה כמה וכמה פעמים להתקשר אליו וליצור איתו קשר והוא פשוט מסנן אותי ומתעלם ממני.
אני באמת מרגישה אבודה ואני לא יודעת מה לעשות. הוא חשוב לי ויקר לי.. אני לא מוכנה לאבד ולוותר עליו בגלל דבר כזה. סלחתי לו בעבר על דברים יותר גרועים בהרבה והוא לא מוכן לקבל אותי ולהיות איתי בגלל זה? בגלל משהו שהוא אמר בעצמו בעבר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות