היי,
לפני 3 שנים רבתי עם החברה הכי טובה שלי.
היינו חבורה של כמה בנות והיה איזשהו ריב שבעקבותיו התפרקנו. זה היה בסוף י"ב. אני ואותה חברה היינו כל היום, ותסלחו לי על הביטוי 'אחת בתחת של השנייה'. הרגשתי אז שאני צריכה איזשהו טריגר כדי לנתק איתה את הקשר כי הרגשתי חנוקה. ואז הגיע אותו טריגר, משהו ממש טיפשי שבגללו נוצרו 2 מחנות ואותה חברה נשארה בעצם לבד. אחרי כמה חודשים (אנחנו כבר התגייסנו) היא התנצלה בפנינו וניסתה להשלים. היא אמרה שהיא נשארה לבד ושהיא רוצה שנשלים. הייתי אז בתקופה רעה ומבולבלת והמילים שלה לא ממש חדרו אליי, אז לא השלמנו באמת. אחרי כמה זמן היא גם התגייסה ובצבא היא התחילה לפרוח מבחינת חברים. היא לא שמרה על קשר עם אף אחד מהתיכון ויצרה המון חברים בצבא. במהלך השנתיים האלה היו המון פעמים שרציתי לפנות אליה ולהשלים איתה אבל גם לא מצאתי את האומץ וגם הרגשתי שעבר יותר מידי זמן ושהיא כבר במקום אחר בחיים. זה לא משחרר אותי. וזה לא שאני לבד, יש לי חברים ויש לי בן זוג מדהים. אבל המחשבה הזאת שככה זרקתי לפח חברות כזאת יוצרת לי צביטה בלב עד היום. מה אתם ממליצים לעשות? לשחרר? ואם כן איך? לשלוח לה הודעה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות