שלום לכולם, שמי ששון (שם בדוי) בן 27,
הסיפור שלי קצת ארוך וקשה. אז אני אקצר.
כבר שנים שאני מתלבט בנוגע לנטייה המינית שלי.
מאז גיל 12 הרגשתי שאני נקשר רגשית לגברים, מרגיש איתם בנח, נהנה ממגע איתם, מחיבוקים וכאלה. ומאז אותו גיל התחלתי לפנטז רק על גברים.
מאז ומתמיד לא הרגשתי איזשהו רצון להיות עם בחורה, לא נדלקתי על בחורה אף פעם וזה גרם אצלי לדיכאון קשה ולתחושת בדידות קשה בעיקר מכך שאני מגיע מבית דתי ושמרני מאוד, שבו הומו זה מעין מילה אסורה, כך חינכו אותי בבית.
אז ככל שעבר הזמן שנאתי את עצמי, את המחשבות שלי, אולי ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא נמשך לבנים למרות שאני חולם רק על בנים ומפנטז רק על בנים.
עם הזמן התחושות רק הלכו והתחזקו, הבדידות, חוסר הוודאות, והשנאה העצמית שרק הלכה והתגברה עם השנים. מאז ומתמיד הייתי מסוכסך עם עצמי קשות.
בקושי מסוגל לדבר, לא יודע כבר מה לחשוב.
כבר שנים אני אולי מנסה לשכנע את עצמי שאולי זה לא זה, ואולי זה נובע מחוסר ההתנסות שלי עם שני המינים אז אני בכלל לא סגור על עצמי.
ובנוסף אני לא רואה את עצמי כ-להט"ב בכלל. אולי זה בגלל שאני חי בהכחשה.
המחירים שזה גובה ממני כל ההתעסקות הפנימית הזאת ביני לבין עצמי הם מאוד קשים. עצם זה שאני לא מסוגל לחיות עם עצמי בשלום, ועצם זה שאני לא רואה שום אופציה לגשר בין שני העולמות של העולם הגאה והעולם הדתי.
ואני לא רוצה להיות הומו. אני מעדיף לא לחיות או לא לדעת בכלל.
זה אות קין קשה מדי עבורי שגם ככה יש לי התמודדויות קשות אחרות.
הייתי לפני מספר שנים ב'איגי' ולא ממש הרגשתי שזה עוזר לי, לא קיבלתי תשובות לגבי עצמי ויצאתי יותר מבולבל ומסוכסך משנכנסתי לשם.
בנוסף הייתי בטיפול פסיכולוגי ממוקד לגבי הנטייה המינית בניסיון לברר עם עצמי ולהבין מה אני רוצה. אם אני סטרייט, א-מיני או הומו. זה רק העלה לי את החרדה ברמות מטורפות וגרם לי תסכול רב יותר.
ואני חי באזור שלא קיימים בו להט"בים מחוץ לארון, מה שעוד יותר מקשה עליי למצוא מישהו לדבר איתו ולהזדהות איתו.
חייב את עזרתכם לגבי מה הייתם עושים במצב כזה.
כי באמת קשה לי מאוד לחיות ככה. כמעט בלתי אפשרי.
אשמח לקבל ממכם מענה,
תודה
ששון (שם בדוי)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות