שלום לכולם,
אני מרגיש ממש תסכול לאחרונה, אני מרגיש מכוער ואני נכנס מידי פעם לדיכאון, יש לי אובססיה חזקה למראה ואני מרגיש מכוער :-(
אני אפרט, האף שלי גדול, הצורת פנים שלי קצת מעוותת (הפנים נמשכים קדימה והראש משוך אחורה), האוזניים משוכות אחורה, השיער פנים צומח די מהר וכשאני מתגלח זה תמיד משאיר קצת זיפים ואף פעם אין לי עור חלק והעור נראה יבש.
השיניים שלי אומנם לא גרועות מאוד אבל יש רווחים וגם לא הכי לבנות.
והמבנה פנים הוא עגול כזה, כשאני מחייך הלחיים עולות למעלה והאף נפול. נראה לי פירטתי מספיק למרות שתכלס הייתי משנה עוד כמה דברים.
מבחינת גוף, אני אומנם לא הכי גבוה אבל לפחות כאן אני יחסית יכול להתמודד, אני משתדל להתאמן כדי שאראה בסדר אז מהבחינה הזאת עוד מילא ואם לא אז זה לפחות בידיים שלי לפי האימון.
עכשיו אני מאמין שגם עם נתונים גרועים צריך לדעת להתמודד אז מבחינת מוטיבציה אני מוכן להתאמץ,
השאלה היא איך? מה לעשות?
שיניים אני מתחיל ללכת לטיפול אבל לגבי שאר הדברים אני מרגיש שאין כל כך מה לעשות וזה מתסכל,
אני שואל את עצמי האם החיים שלי הוכרעו? אין לי מה לעשות כדי לשפר את זה?
פשוט נולדתי לעולם אכזר שבו אני חייב להיות מכוער מלכתחילה ולקבל חוסר הערכה ראשוני מאנשים?
עכשיו תחסכו לי משפטים כמו ״המראה החיצוני לא חשוב ובלה בלה בלה״, כולנו יודעים שיש השפעה משמעותית למראה חיצוני וזה עובד אצל כולם, גם אם במודע וגם אם לא, מהסתכלות פשוטה ניתן לראות שאנשים יפים מתקדמים יותר טוב.
אני אוסיף שיש לי השכלה אקדמאית ואני מתפקד כביכול רגיל, זה לא שאני יושב בבית כל היום ובוכה אבל כן, לפעמים אני נכנס לדיכאון במיוחד כשאני צריך להיפגש עם אנשים חדשים או בימים של ״יום שיער רע״.
וגם בלי קשר לאנשים, לי קשה להסתכל על עצמי ולהפנים שזה הנתונים שקיבלתי בעולם הזה ואחרים קיבלו לפחות הזדמנות..
מה ביקשתי בסה״כ, שאוכל לחייך כמו שהייתי ילד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות