שלום לכולם,
מאז ומתמיד אני בן אדם מאוד חסר ביטחון, לחוץ וחרדתי..לקראת השירות הצבאי קיבלתי שיבוץ לתפקיד תצפיתנית וידעתי שיהיה לי מאוד קשה נפשית מאחר וזה תפקיד עם מלא אחריות.. שלחתי עשרות מכתבים ובקשות לשינוי כי ידעתי שזה פשוט לא יתאים לי.. אבל לא התייחסו אלי בכלל.
התגייסתי לתפקיד בספטמבר 16, עברתי את הקורס ואז הגעתי לסדיר, לחמל עם פזמניקיות רעות שרק הורידו לי את הביטחון.. ואז התחילו לתקוף אותי פחדים וחרדות.. כל הזמן דאגתי שאני אעלה לעמדה ואפספסף אירועים, פחדתי שאקבל עונשים, פחדתי שיתאכזבו ממני וזה היה אוכל אותי עד כדי כך שלא הצלחתי לאכול ולישון בלילות.. הייתי ערה במשך ימים שלמים.. כל השרירים כאבו לי, הייתי כל הזמן בסטרס ובוכה, הגעתי למצב נפשי ירוד עד כדי כך שחתכתי את עצמי.. הייתי הולכת לשיחות קב"ן והיו מורחים אותי.. הבנתי שאני לא אקבל עזרה מהמערכת הצבאית.. הרגשתי סמרטוט והחלטתי להשתחרר מהצבא ולטפל בעצמי.
כבר חצי שנה מאז שהשתחררתי ועד היום יש לי כל הזמן סיוטים מתקופת השירות שלי.. מהחוסר אונים שחוויתי.. ובכל יום שעובר אני פשוט מרגישה שאני אפס ונחותה ביחס לאחרים שכן עושים צבא.. כועסת על עצמי שלא הצלחתי לעשות שירות צבאי כמו שרציתי.. כועסת שאכזבתי את המשפחה ואת החברים.. מרגישה ויודעת שמסתכלים עלי בעין לא יפה.. שתופסים ממני "פחות"..
ועוד יותר, עצובה ומפחדת כי אני יודעת שאני "שרופה" ושהרבה אפשרויות יסגרו בפניי.. שלא יקבלו אותי לכל מוסד אקדמאי, שלא יקבלו אותי לכל עבודה, שכל הזמן ישאלו אותי למה לא עשיתי צבא..
אני מרגישה פשוט כישלון..
האם אני פחות שווה מאחרים? אני צריכה להתבייש בעצמי? ולדאוג לעתיד שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות