אז ככה, הארבעה חודשים האחרונים קשים לי מאוד ,באמת שבחיים שלי לא חוויתי תקופה חסרת תכלית כזו , בלי הנאה בלי צחוק אמיתי, וכיף . שנתיים וחצי היא הייתה החברה הכי טובה שלי, שידעה עליי הכל, כל חג ביחד, כל סופש,כל טיסה, כל נופש, הכל ביחד, כל היום בפון ובוצאפ, משפחה לכל דבר. עד שהכירה חבר , הם ביחד ארבעה חודשים , אני מנסה לצאת עם אחרות וכן ,להחזיר קשרים ישנים... עם כולן לא כיף לי, מרגיש מתאמץ,מרגישה שאני לא אני באמת,שאני חייבת להתאים את עצמי אליהן,איתה היה קל ככ קל, ללא שפיטות הכל בנוח, כי פשוט היינו דומות מאוד ולכן זה היה קל . לא כיף לי הזוי לי ומוזר לי כל השגרה שלי השתנתה, ואני נסיתי,בחיי שניסיתי לתת צאנס לכולן, מרגישה לבד ביציאות גם כשאני מוקפת . כי אני לא אני, איתה היה לי כיף ככ סמכתי עלייה תמיד, וכל דבר שרצינו לעשות היה תואם את שתינו, יש לי יומיים שאני בסדר ויומיים שאני על הפנים.. היום בעבודה היא אמרה לי שככ טוב לה,שהם מדברים על חתונה!!!ועל כמה ילדים יהיו להפ ואיך יקראו להם, ומרוב שהיא אוהבת אותו היא לא מרגישה בחסרון של כלום,ושאפילו לשבת איתו בבית כיף חיים עבורה,אני נזכרת בנופשים שלנו ובחוויות ועולים ליי הרגשות בגוף של כיף, שהיה מממש ממש כיף, עוברות בי צמרמורות לחשוב שאיבדתי את זה לתמיד ושבסוף הם התחתנו זה הלם,ההלם הכי גדול בחיי, אני תמיד מצפה שנחזור להיות חברות, לי ככ קשה ולה הכך בסדר וטוב.. למה היא לא מרגישה בחסרון שלי? למה היא גם לא מתגעגעת לתקופה הזו? למה לא כואב לה הריחוק והאיבוד חברות הזו כמו שלי? רע לי עם המחשבה שאני לא אהנה עוד הרבה זמן ובחייים אבל בחיים לא אכיר חברה כמוהה, אני כותבת את זה בדמעות,לא יכולה לחושב על האופצייה שתמיד יהיה לי חור בלב בלעדיה,שבחיים לא אכיר שוב חברה טובה ויהיה לי טוב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות