היי לכולם!
אני בת 21 נשואה כבר חצי שנה. יש לי שני אחים (אחד מהם נשוי) ואחות (גם נשואה). מאז שהתחתנתי אני מרגישה שאמא שלי יותר לבדה, כמובן שאבא שלי איתה אבל אני פחות דואגת לאבא שלי כי הוא בן אדם שתמיד ימצא דרך להעסיק את עצמו, הוא בן אדם חברותי מאוד, הוא פנסיונר שתמיד ימצא עבודה בבית, בגינה או כל דבר אחר. לעומת זאת, אמא שלי יותר דומה לי. היא בן אדם פחות חברותית, יותר שקטה ומופנמת, שומרת לעצמה את הרגשות שלה, את המחשבות שלה.
אני מפחדת שהיא מרגישה לבד כל יום וכל היום, שאין לה עם מי לדבר ולשתף כל דבר, שאין לה למי לפנות, שהיא מתגעגעת אבל היא פשוט לא אומרת לנו, לא לי לא לאחים שלי או לאחותי. כל אחד מאיתנו נמצא בעבודה והיא בבית כל היום. כשאני הייתי שבוע בבית חשבתי שאני אתחרפן, אין לי מושג איך היא מצליחה עם זה.
כל הורה יעשה הכל כדי שיהיה טוב לילדים שלו. אבל לפעמים אני פוחדת שהיא עושה יותר מידי שזה כבר התחיל לפגוע בה- הכוונה שהיא נהייתה עצובה ומרגישה לבד (במיוחד מאז שעזבתי את הבית) מרוב שהיא שומרת בפנים את הכל, שאין לה עם מי לשתף מה שעובר עליה או משהו שסתם חוותה, ראתה או כל דבר.
בזמן האחרון אני משתדלת לבקר אותה כמה פעמים ביום (אני לא גרה רחוק), אבל הבעיה שאני בעצמי לא הכי משתפת גם, אני בן אדם שקט, אני לא מדברת הרבה. אז אני מרגישה שזה גם פוגע בה. שהבת שלה לא יושבת איתה ומדברת, מספרת או משתפת איתה.
זה הגיע למצב שאני בוכה בגלל זה- שאמא שלי אולי מרגישה לבד- ואני נכנסת לדיכאון ישר.
מה אפשר לעשות? היא חשובה לי מאוד ואני לא רוצה תרגיש לבד או שתשמור בפנים דברים שמבחינתה זה יעשה לנו (לילדים שלה) טוב כשבעצם זה פוגע בה וגורם לה להרגיש עצובה ולבד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות