אני נשוי קרוב לעשור. לפני שנים אחדות לאשתי היה רומן וכשגיליתי עזבתי את הבית. היא התחננה שאחזור והתנצלה אינספור פעמים, בסוף חזרתי. לאחרונה גיליתי שהיא בוגדת בי שוב. היא לא יודעת שאני יודע. הפעם זה אפילו לא רומן אלא מפגשים דרך אתר היכרויות עם בחור שצעיר מאיתנו משמעותית. היא אפילו לא יוצאת לדייטים איתו. מצד אחד זה ברור מהמסרונים שאין טיפת אהבה ביניהם, אבל דווקא משום מה זה מכאיב לי יותר שהיא מתמסרת לבחור שאף פעם לא טרח או השקיע בה או מרגיש כלפיה כלום. אני גם לא יכול להיות בטוח שאין לה או שלא היו לה עוד יחסים כאלה. כואב לי אפילו לכתוב את זה. אני לא מסוגל לספר על זה לאף אחד מרוב בושה. מה גם שאם מישהו מהמשפחה שלי ידע על הסיטואציה, נאמר בעדינות שזה יגרום לבלאגן. בכל מקרה, אני מרגיש שהנישואים שלי מתו כבר. זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל אני מרגיש כאילו כל הזכרונות הטובים שלי איתה שהיו למעשה עיקר החיים שלי, כולם נמחקו. זה הכל היה שקר. כשאני חושב עליה אני מרגיש רק צער ובושה. הבעיה שהמצב המקצועי והכספי שלי הוא לצערי הרב לא כמו לפני ארבע שנים. הייתי שותף בעסק שקרס לאחרונה, עדיף שלא אפרט מעבר לזה. אני לא יכול לקום ולעזוב, אני לא יכול ולא רוצה להתנתק מהילדים שהם כרגע כל חיי, ובטח לא לשלם מזונות. גם מזונות בגובה מינימלי זה אומר פגיעה בלתי אפשרית ברמת החיים. לעבור לאיזו דירת מחסן בישוב רחוק או גרוע מכך, לחזור לבית ההורים. זה לא אופציה מבחינתי. אני ממש לא יודע מה לעשות עם החיים שלי כרגע. תמיד כששמעתי שאנשים מסיימים את חייהם, לא הבנתי איך בנאדם מגיע לכזו דרגה של ייאוש. עדיין לא הגעתי למקום הזה, אבל היום אני בהחלט מבין.
במצב הכספי שלי כרגע ועם השעות שאני עובד, אני גם לא ממש רואה את עצמי מכיר מישהי חדשה. ההחלטה שלי כרגע היא להתייסר בשקט ולהמשיך בחיי הנישואים, אבל easier said than done. אשמח לעצות איך להתמודד עם החיים האלה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות