בעיקר צריכה לפרוק מהלב... לא יודעת אם זה סתם בראש שלי פתאום נוראי בגלל ההורמונים של ההריון או שזה באמת כזה בלתי נסלח....
אני בן אדם מאוד עצמאי לא מבקשת בעלי שום דבר ... מסתדרת עם אוטובוסים , מוניות וגם עם הרגלים הרבה פעמיים ... אני עכשיו בהריון בשבוע 24 והליכות התחילו להיות לי קצת קשות מידי ... בעיקר במרחקים של יותר מ 5-10 דקות... אני ממשיכה ללכת אבל יותר קשה לי אז אני משתדלת פחות.... אז כמעט ולא יוצא לי לבקש מבעלי שיקפיץ אותי .... היום הייתי תקועה במרחק של 40 דקות הליכה מהבית בלי אוטובוסים משו כמו שעתיים לפני כניסת שבת אחרי יום עבודה של 7 שעות קשות... וביקשתי ממנו שיבוא ויקח אותי ... הוא לא הסכים לבוא לקחת אותי אמר שחבל על הדלק צריך לחסוך והוא חזר לפני שלוש שעות מהעבודה והוא עייף .... למזלי נתקלתי באח שלי והוא החזיר אותי הביתה.... זה מאוד הרגיז אותי שהוא לא התאמץ בשביל לקחת אותי ....
ויש לי ולבעלי חברה שבאה אלינו הרבה פעמיים לשבת בכייף .... לפעמיים אין לי כוח אלייה אז פשוט פורשת ... ואין לי בעיה שהוא ישב איתה לבד, אבל כן מפריעה לי שכל פעם הוא הולך להביא אותה אלינו ומחזיר אותה הביתה אחר כך ....
מעצבן אותי המחשבה שאני המשפחה שלו הוא מוצא מלא תרוצים למה לא לקחת ולהחזיר רק כשממש נתקעת .. ובן אדם כביכון זר תמיד מקפיץ בלי לישאול בכלל .... היא פשוט כותבת לו אני רוצה לבוא לשבת איתך על נרגילה והוא עונה בסדר עוד מעט יבוא לקחת אותך.... ואני אשכרה צריכה לךכת 40 דקות בשמש אחרי שהוא מצא מיליון תרוצים למה לא לקחת אותי ...
אני בעיקר מתוסכלת ... ניסיתי לדבר איתו ... הוא טוען שזה בגלל שמתי שאני מבקשת זה אחרי עבודה שהוא עייף וכשהיא זה אחרי שהוא נח וכבר יש לו כוחות .... האמת נמאס לי מתרוצים ונימאס לי לישמוע את הדברים האלה אז פשוט הרמתי ידיים .... פשוט מיואשת .. :/
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות