כן
סיימתי בית ספר לפני כ-5 חודשים, במהלך שנותיי בבית הספר לא התחברתי יותר מדיי לתלמידים, תמיד דאגתי ממה יחשבו עליי, הייתי בעלת ביטחון עצמי נמוך ובחרתי שלא להשתתף בפעילויות חברתיות ולא לצאת לטיולים. באמצע כיתה יב הכל השתנה, קיבלתי יותר ביטחון והתחברתי לכיתה שלי, יצאתי לטיולים וצברתי חוויות אבל זה כבר היה מאוחר מדיי, התחלתי להנות בבית הספר רק כשהוא כבר נגמר, ומאז סיום הלימודים אני עצובה. אני מתגעגעת כל כך לתקופה הזאת, מתגעגעת לכיתה שלי שגיליתי אותה רק בשנה האחרונה, מתגעגעת לתלמידים שהקשר איתם התנתק וכבר לא אפגוש יותר, אפילו מתגעגעת לחלק מהמורים, ופשוט לכל חוויות התיכון. אני מרגישה שלא ניצלתי את זה כמו שצריך והזמן לעולם לא יחזור.
אני כל כך לא מוכנה להתבגר ולהמשיך הלאה בחיים כשאני כל כך תקועה בעבר. לצבא אני לא מתגייסת וכרגע אני עובדת במקום שלא כיף לי בו אבל אין ברירה, לא כיף לחשוב שעכשיו כל החיים אני חייבת לעבוד ולהתחיל לדאוג ולפרנס את עצמי.
חשבתי שעם הזמן הגעגוע יפחת ואני אוכל להשלים עם זה שבית הספר נגמר אבל הגעגוע רק מתחזק, אני מסתכלת אחורה ומבינה כמה היה טוב והיה כיף וזה מעציב אותי.
מה אני יכולה לעשות?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025