כשהייתי קטן היו לי הרבה חברים מהשכונה, אבל ככל שגדלנו הבנתי איזה אנשים רעים הם היו. כל פעם שקרה לי משהו חיובי הם היו מזלזלים, וכל פעם שקרה לי משהו שלילי הם היו מאשימים אותי. אני עדיין זוכר את הפעם האחרונה שנפגשתי איתם באופן יזום, לקראת סוף התיכון. ישבנו, דיברנו ומשום מקום הם התחילו להאשים אותי בכל מני דברים שלא קשורים לכלום, אין לי מושג איך השיחה הגיעה לכיוון הזה בכלל. במקום לקלל את האמ-אמא שלהם עוד הגבתי ברצינות לטענות שלהם וניסיתי לא לרדת לרמה שלהם, אבל זה רק גרם להם לרדת עלי עוד יותר. הם התחילו לצחוק על דברים שקרו לי חודשים ואפילו שנים קודם. דברים שבכלל לא זכרתי שקרו. אחרי המקרה הזה החלטתי פחות או יותר לנתק איתם את הקשר. קצת אחר כך שמעתי שאחד מאותם ילדים, שבמקרה היה החבר הכי טוב שלי ביסודי, הפיץ עלי שמועה מגעילה. האפשרות שהוא באמת אמר את זה נראתה לי כל כך לא סבירה שבכלל לא חשבתי על זה ושכחתי מזה מהר מאוד. רק כמה חודשים אחר כך, בפעם הבאה שראיתי אותו, נפל לי האסימון. ניסיתי להתענין בשלומו (בכל זאת, חבר ילדות שלא ראיתי כמה חודשים) והוא לא ממש ענה ועשה לי תנועה כזאת עם היד של "אל תדבר אליי", כאילו שאי פעם עשיתי לו משהו רע. בדיעבד, אני לא מבין למה הופתעתי. הוא היה ילד מושפע, קנאי וסכסכן עם היסטוריה ארוכה של בגידה בחברים. אבל בכל זאת, היו לנו כל כך הרבה זכרונות משותפים, למה להרוס הכל? דוקא כשראיתי את שאר הילדים הנ"ל הם התענינו בי והיה נראה שחלקם מצטערים שהקשר התנתק עד כדי כך, אבל כבר היה ברור שהמצב ביננו לא יחזור לקדמותו. באותה תקופה לא חשבתי על האירועים האלה יותר מדי. הם גם ככה כבר לא היו החברים הכי טובים שלי וסביר להניח שבכל מקרה כבר לא הייתי נשאר איתם בקשר אחרי התיכון. רק היום, כשאני נזכר בילדות שלי, אני נהיה עצוב. איך אוכל להרגיש טוב יותר לגבי הילדות שלי? (בלי לחדש את הקשר עם האנשים האלה. לא הייתי איתם בקשר שנים, אני כבר לא מכיר אותם והספיק לי מהם לכל החיים.)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות