היי אנשים, אני פורקת תוך כדי את מה שקורה וזה יצא גם ככה קצת ארוך...
אחותי התאומה נפטרה בתאונת דרכים לפני שלושה שבועות, ואני פשוט מרגישה שהלב שלי נקרע. היא החברה הכי טובה שלי, זאת שלצידי (שתינו לא בקשר טוב עם ההורים) ואני בכלל לא מסוגלת לעכל מה שקרה, לא מסוגלת לדבר עליה בזמן עבר.
במקום לקנות את הקפה הטיפשי שלי אולי הייתי שמה לב שהיא מתחילה לעבור במעבר החציה בלי להסתכל. אני מרגישה אשמה, עצובה, בודדה... ואני פשוט יושבת במיטה כל היום ובוכה. עכשיו יש חופש אבל כשהיה בית ספר הייתי הולכת כל יום ומסתכלת על הרצפה, בוכה, לא מתרכזת בשום דבר.
אני לא מרגישה שהחברות שלי יכולות להכיל את כל זה, למרות שהן מנסות. אין לי קשר טוב עם ההורים כדי לדבר על זה ואני לא מצליחה להתגבר על הכאב. אני מתגעגעת אליה, ורוצה לחבק לדבר איתה למרות שאי אפשר. אנחנו עושות הכל ביחד ומספרות הכל אחד לשנייה, ויום אחד היא נעלמת, נדרסת לי באותה השנייה שקניתי את הקפה ההוא. למה זה קרה לי? זה באמת הגורל שלי? לאבד את האדם היקר לי מכל בגיל כזה ומסיבה כל כך... רגעית כזאת?
היא אדם טוב ולא הגיע לה גורל שכזה, היא באמת מלאך.
איך להתמודד? להפסיק את הכאב הזה שנמצא איתי כל שנייה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות