רציתי להתייעץ אתכם על סוגיה שנורא מעסיקה אותי.
אני והבן זוג שלי נפרדנו, הסיבה העיקרית הייתה שהוא המשיך לדבר עם האקסית שלו למרות שהבעתי בפניו שזה מפריע לי,לצערי הוא פשוט המשיך עם זה מאחורי גבי.
עכשיו אני כל הזמן מנסה לעשות self reflect. לבדוק איפה היו הטעויות שלי, שאלמד למערכת היחסים הבאה שלי. עלו לי תהיות האם התנהלתי בצורה לא נכונה.
מדיבור עם אנשים הגעתי לתובנה שיש לסוגייה הזאת 2 נקודות מבט.
1) צריך לתת אמון מלא בבן הזוג. אקסים זה חלק מהעבר ולא צריך למחוק אותם. עצם זה שזה מהווה בעיה מעיד על חוסר ביטחון ואמון בקשר. הבעיה היא אצלי ולא אצלו. אין לי זכות להחליט על החברויות שלו.
2) לשמור על קשר עם אקס בזמן הזוגיות לא מכבד ומיותר. אפילו deal breaker.
עכשיו, אני אתחיל בזה שבעיניי אין בעיה לאחל לאקס/ית יום הולדת שמח, חג שמח וכדומה .
אבל קשה לי נורא לתפוס את ההשקפה הזאת שאומרת שזכות הבן זוג להיות חבר של מי שבא לו, ואני פשוט צריכה להתגבר ולקבל את זה ושהבעיה היא אצלי.
כי זה כאילו מצטייר שהאקס/ית זה עוד ידיד/ה ואני לא מוכנה לקבל חברויות מהמין השני. מה שממש לא נכון.
אני תופסת סקס כמשהו משמעותי. אז סקס ואהבה גדולה שהייתה? גם אם נגמרה.. הזכרונות שם.
אני בעד ידידות וידידים. חושבת שיכולים להיות לנו חברים מהמין השני בצורה אפלטונית לגמרי.
אבל ברגע שמין מעורב, זאת כבר לא חברות! ולא ידידות! סליחה על הבוטות אבל הם היו אחד בתוך השנייה. זה קצת משנה את התמונה!
האקס שלי נורא גרם לי להרגיש שהבעיה היא אצלי. שאני חסרת ביטחון קנאית עם ״דרישות״ ושאני פשוט צריכה לסמוך עליו.
אני מפחדת שאולי זה נכון ואני עתידה לחבל בקשרים הבאים שלי אם הסוגייה תצוץ שוב.
אשמח לדעתכם בנושא!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות