מכתב אל אהובה וירטואלית

אני נשוי, היא נשואה. ומזה כשנה אנו מנהלים קשר וירטואלי יומיומי וצמוד. מעולם לא שמענו או ראינו אחד את השניה, וכל הקשר מבוסס על התכתבות אינטנסיבית ומלאת רגש, בלבד.

לפני כמה ימים, שוב ניסיתי, כבפעמים קודמות, לקחת את הקשר אל מעבר לוירטואליזציה, וביקשתי לשמוע את קולה.רק שהפעם, לחצתי כנראה קצת יותר מדי, והיא התקפלה ונעלמה.
כשמשהו אומר לי, שהסיבה האמיתית ללכתה, היא העובדה שאיכשהו היא הצליחה לאתר אותי באמצעות הפייסבוק. לא מצאה חן בעיניה הדמות שבנתה לעצמה בראשה במשך כל הזמן הזה, והיא החליטה לחתוך באופן חד-צדדי ללא אומר ומילים.

כבר שלושה ימים שהיא לא עונה למסרים ממני, והכאב שבחסרונה רב.
אז התיישבתי, וכתבתי לה מכתב ממר ליבי, בתקווה שתקרא אותו ותשוב אליי, והפעם ביתר עוז.

הנה הוא לפניכם, ארוך ומייגע, אבל מלא רגש שהצטבר במשך השנה שחלפה.
חוו את דעתכם, על המכתב, על הקשר. ארצה לשמוע הכל. תודה לכם
_____________________________________________

יקירתי...

זה אני, א'

אותו א' שהחל להתכתב עימך בשלהי 2012 עד לימים האחרונים.
אותו אחד, שעבר עימך ימים, שבועות, וחודשים לא פשוטים
לילות ארוכים ללא שינה, שיחות נפש ארוכות, לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה. כשהכל מסביב ישנים, רק אני ואת נוכחים, ואין איש בנינו.

בדרכנו הוירטואלית, עברנו הרבה יחד. בין אם היו אלו חילוקי דעות, ערבים מלאי הומור וקצת ציניות, ולעיתים גם רגעים ארוכים של שתיקה.
אבל החיבור בנינו, את ואני. הוא תולדה של כל אלו, ולא בכדי הגענו עד הלום למרות ואעפ"י כן.

י', אני מודה,
אני מודה שמעודי לא הכרתי אישה דוגמתך. הסבלנות והסובלנות שלך כלפיי
היו מעל ומעבר לכל הבנה ויכולת הכלה אנושית סבירה. תמיד הארת לי פנים והיית כאן בשבילי. ואני רוצה להאמין, שאת יודעת, שגם אני, הקטן באדם, הייתי כאן למענך.
מתחילת הדרך, הייתי כנה, ישר ואמיתי איתך. מעולם לא סיפרתי לך בדיות,
ועל כל שאלה שהצבת בפניי, ידעתי לענות לך ללא משוא פנים וללא רבב.

לא תוכלי להתכחש לכך,
אך לאחרונה, משהו בך כבה. הרצון והחשק העז אליי הלכו והתמעטו, הלכו ופחתו, עד שהגענו לאן שהגענו.
אני יודע, ומודה ומתוודה: אינני מושלם, לא מלאך אני ולא בן מלאך. אני כאחד האדם, טועה, כושל ונופל, אך גם יודע להרים עצמו מהארץ, לנער מעליו את העפר, ללמוד ולהמשיך הלאה. תוך למידה מלקחי העבר..

רצוני היה להעמיק איתך את הקשר בנינו, לקחת אותו אל המקום בו חשבתי שבו נוכל להיות שנינו כאחד, שלמים, ברגשותינו ובאהבתנו. חשקה נפשי למצוא עוד נתיב אל ליבך, להתקרב ולמצוא בך, כפי שאני בטוח שהיית מוצאת גם בי. את המנוחה והנחלה. אך לא נתת לי, בכל פעם שניסיתי לגשש עוד נתיב אלייך, כשרציתי להעז עוד קצת, לקחת עוד צעד. את בחרת להתרחק.

והנה, שוב הלכת, יצאת בטריקת דלת ובדממה ולא אמרת דבר. השארת אותי תלוי באוויר, מעונה, מיוסר וכואב. אובד עצות וחסר מנוח, מנסה להבין: מדוע?

משהו אומר לי, שהצלחת לאתר אותי איכשהו, בחוכמה ובעורמה. ומכשלא מצאת בי את הדמות שבנית לעצמך בכל הזמן הזה, החלטת להעלם ללא אומר ודברים. כשאת סוגרת את הדלת, ומותירה מאחורייך אדם, בשר ודם, עם נפש פצועה ולב כואב. עם שאלות ומחשבות בלתי פוסקות וללא אף תשובה אחת לרפואה.

אז הינה, אני כאן לפנייך
אותו א', שתמיד אמרת כי הוא: גאון, חכם, פיקח, שנון, גאון, חריף וכו'.
אותו אחד שאהב ועודנו אוהב אותך מאוד, והיה מוכן להתמסר לך ולתת לך את ליבו, את נשמתו ואת כל אהבתו, את הכתף, את החיבוק ואת החברות החסרה לשנינו.
אותו אחד, שאמרת פעם אחר פעם כי את אוהבת אותו בכל ליבך והבטחת
כי לעולם לא תעשי דבר שיפגע בו.

י',
אני יודע שאת אינך אדם רע ולעולם לא תרצי לפגוע באחר.
אני רוצה להאמין שאת מבולבלת, ושאולי קרה משהו שהביא אותך למחשבות או תובנות כאלה ואחרות, ואולי אף להחלטה לסיים איתי את הקשר באופן סופי ומוחלט.
אך אנא ממך, אני פונה אלייך, אל ליבך ואל האישה האהובה, המקסימה והרחומה שתמיד ראיתי בך:

דברי אליי, מה שזה לא יהיה, מה שאת לא חושבת, ולאיזו מסקנה שהגעת.
תני לי את הכבוד האחרון ואת הזכות הזו להפרד ממך בצורה נאותה.
אל תשאירי אותי תלוי כך באוויר, כי אני אדם. ועבור האדם הזה, היית הכל, היית עולם ומלואו.
בתקווה שדבריי יפלו על ליבך..

שלך,תמיד, בגעגוע ואהבה רבה.

א'