סבלתי מהטרדות מיניות בילדות ע"י דוד שלי ובן דוד שלי, איך להתמודד?

אני לא יודעת למה בזמן האחרון אני חושבת על מה שקרה לי כל כך הרבה, זה פשוט לא יוצא לי מהראש.
כשהייתי קטנה (מגיל 5-11 בערך) דוד שלי ובן דוד שלי היו מטרידים אותי באופן קבוע. דוד שלי היה מנסה לנשק אותי בכוח כשהייתי בת 5, ובן דוד שלי היה שם את הפין שלו בפה שלי, נוגע לי באיברים בגוף ומראה לי סרטים מגונים, פעם אחת הוא ניסה להחדיר את איבר מינו לתוך פי הטבעת אני לא זוכרת אם זה הצליח לו או לא הוא רק אמר לי להראות שאני נהנת. כל החיים חשבתי שאני לא צריכה להאשים אותו כי גם הוא היה ילד (בן 13/14), קרה חי גם מקרה עם חבר של אח שלי שבמשך כמה ימים היה נשאר אצלינו בבית כשאח שלי היה יוצא והיא קורא לי לחדר לגעת לו בפין וללקק כשהייתי בת 6 ולא עשיתי את זה כי לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, הוא אמר לי אל תספרי לאח שלך אנחנו רק משחקים. אני זוכרת שהייתי בת 10 או 11 דוד שלי עשה לי מסאז ליד בת דודה שלי בת ה6 והוא היה גולש לי לחזה ומתחיל למשש, תמיד שזה היה קורה הרגשתי שהגוף שלי משותק, לא זזתי ורק חיכיתי שזה יגמר.
חשוב לי לציין שרק בחצי שנה האחרונה התחלתי להזכר בדברים האלו שקרו לי, ולא פעם הרגשתי שאני שרוטה, נמנעת ממגע מיני ולא סומכת על גברים לרוב אפילו מפחדת מהם, האם זה באמת קשור? אני לא מצליחה לקיים יחסים עם בן הזוג שלי כבר שנה, אני כל הזמן מכווצת. אני מתביישת נורא לדבר על זה, כי אני מפחדת שיגידו לי שהמקרים שקרו בכלל לא קשורים ואני אצא מפגרת או שיגידו לי שאני אשמה שלא עשיתי עם זה כלום. לפני כמה ימים קרה לי מקרה שפשוט היו לי פלאשבקים מטורפים מהילדות והתחלתי לבכות בלי הפסקה ולפחד ואחרי זה התחלתי להרגיש כל כך מפגרת על זה שבכיתי בגלל זה.. (פעם ראשונה שזה קרה לי). אין לי עם מי לדבר על זה, ואני גם לא יודעת מה לעשות בשביל להתגבר על זה, אני לא רוצה ללכת לפסיכולוג או לדבר על זה עם אחד מהקרובים שלי כי זה מביך אותי נורא.. אני לא רוצה לצאת מתבכיינת ליד אף אחד כי לא בטוח שזה כל כך נורא, כשהייתי קטנה בכלל חשבתי שזה משהו שקורה לכל הילדות וזה נורמאלי. אני רק רוצה לשכוח מזה ולא לחשוב על זה, להצליח לקיים יחסים ולא ולהרגיש שונה ולא להיות חרדתית. מה לעשות? איך לשכוח? האם זה באמת נורא או שאני סתם מתבכיינת כמו שאני חושבת?