אהלן,
אני בן 22, גיי ובארון. מזה שנה וחצי אני מנהל מערכת יחסים עם גבר שאני מאוד אוהב, ושהוא אוהב אותי גם. אנחנו באים מאותה סביבה פחות או יותר (גרים בשני יישובים סמוכים). כיף לי אתו וכיף לו אתי. ברגעים שבהם אנחנו לבד אין מאושר ממני.
הבעיה מתעוררת כשהוא התחיל להכיר לי לאט לאט את הסביבה שלו ולחשוף אותי אליה, בתור "חבר רגיל" שלו. ככל שההיכרות העמיקה עם המשפחה שלו ו/או עם חבריו, התחלתי להבין שיש לו כל כך הרבה דברים טובים בחיים שלי אין אותם.
למשל, יש לו משפחה ענקית, שמספיק שקורה לו דבר קטן וכולם באים ודואגים לשלומו. יש לו חברי ילדות שיודעים עליו ומקבלים אותו באהבה גדולה. יש לו רשת בלתי פוסקת של חברים טובים של המון שנים, שהוא אתם בקשר תמידי, והם תמיד שמים אותו בעדיפות ועוטפים אותו במלא אהבה.
לי אין את כל זה. התא המשפחתי שלי סבל מהתפרקות. אני לא מקבל מספיק אהבה מהסביבה שלי, ואף אחד מהחברים שלי לא יודע עליי. אזרתי אומץ פעם אחת וסיפרתי לחבר שהחשבתי אותו למאוד קרוב. הוא קיבל אותי אבל היה בשוק כשסיפרתי לו, ברמה שמאז הפעם ההיא שיצאתי בפניו מהארון, הוא פשוט לא מדבר על העניין, ואפילו פחות מדבר איתי מאז באופן כללי.
ההרגשה הקשה הזאת של קנאה ושל התבאסות על הסטטוס הנוכחי שלי בחיים, הייתה ממש גדולה כשאני ובן הזוג שלי לקחנו פסק זמן קצר עקב חוסר הבנה טכני (הצלחנו לפתור את זה בסופו של דבר). התחלתי להרגיש עד כמה אני בן אדם חלול שלא הצליח לרקום קשרים חזקים ואמיתיים בחיים שלו. ההרגשה הזאת גורמת לי להיות פחות נעים, פחות עם חשק לכלום, ואפילו בכמה מקרים עוררה אצלי מחשבות אובדניות.
אני אבוד עצות ואשמח לשמוע דעות לגבי התמודדות עם מצב שכזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025