בגידה קשה וכואבת בפרק ב' של נישואים

אני מסתובבת בתחושה קשה כבר כמעט חודשיים. מנסה להרים את עצמי, להתמודד, להתגבר, אבל לא מצליחה למצוא מנוח לנפש הפצועה שלי. אני ובעלי נשואים קרוב לעשר שנים. זוהי זוגיות שנייה עבור שנינו. יש לנו במכלול חמישה ילדים. שלושה מנישואים קודמים (אחד שלו ושניים שלי) וביחד, שניים מדהימים, משותפים. האהבה והחברות בינינו לאורך השנים הייתה מעוררת הערצה. הקושי היחיד שלו היה בקבלת אחד הילדים שלי שעימו לא הסתדר. תמיד קיבל גיבוי ממני גם כאשר חשתי שלא תמיד צודק. את בנו קיבלתי באופן טוטאלי ועבורי הוא כמו בן אמיתי. בנינו קן משפחתי מקסים. שגרת חיים, עבודה, מטלות....הייתי כל כולי למען הבית. תמיד ביקש שאסמוך ואאמין בו (משום מה, אף פעם לא האמנתי בו במאה אחוז). לפני כשלושה חודשים, כאשר חשתי שאנו כבר פחות מתקשרים, שאנו מאוד אוהבים אך יש קצת ריחוק, בעיקר בגלל הדילמות וחוסר היכולת שלו לקבל את הבן, הלכנו לטיפול זוגי .שם נוכחנו להבין שאנו מאוד אוהבים, המטפלת אמרה לו שהוא זקוק לטיפול פרטני בכדי לשחרר כעסים ולפתוח את הלב. במקביל, חזרנו לתקשר, נהננו מאוד זה במחיצת זה. ואז, יום אחד, בעודי מלווה אותו לבדיקה. הנייד שלו נשאר אצלי. מעולם לא חיטטתי לו, אני לא אישה קנאית. אבל הטלפון לא הפסיק לצלצל. כאשר הסתכלתי, המתקשר לא היה רלוונטי, אלא הודעה שכל הזמן קפצה ממישהי שאני לא מכירה. שאלה לשלומו. התעמקתי בפרצופה וגיליתי שזו אחת שחברה איתו בפייסבוק כבר לפני שנה ושאני פעם אחת הסבתי את תשומת ליבו, למי האישה הזולה הזו. הוא כעס מעצם השאלה. אמר שהיא סתם מאיזה קורס. כשסיים את הבדיקה, הלב שלי כאב בטירוף, שאלתי שוב, מי זו, כמובן שאמר שזו סתם אחת, ידידה. שאלתי אם זו אותה אחת שהסתכלתי עליה. אמר שלא שיתף אותי בידידות כי אני חשדנית וידע שלא אוהב את זה. צרחתי את נשמתי ושאלתי אם בוגד בי, התחיל לבכות ואמר שאין מצב, שאני אהבת חייו. לא הרפתי. החל לספר סיפורים. עברו יומיים. בהם נשבע בכל היקר שלא היה לו דבר איתה ושיש קווים שלא חוצים. אין לי מושג למה, אבל באחת הפעמים בכיתי ואמרתי לו שאו שהוא הולך לבדיקת פוליגרף או שאומר את האמת .נשבר, אמר שהכיר אותה באפליקציית נסיעות. שלקח אותה מידי פעם טרמפ הביתה. שתוגמל כספית. שזה היה אפלטוני לגמרי בהתחלה. תוך כדי העמקה ובירורים שלי, גיליתי שגם ישב איתה במהלך השנה בבית קפה, שאני רואה גם עצירה בחניון. ניסה להמשיך ולהתבחבש עם השקרים שלו. שהיא רווקה שלא מתעסקת עם נישואים ולו לא היה ענין. לאחר בכי, צרחות ומה לא, נשבר ואמר שהתנשק איתה, היה בהלם מעצמו, חתך לשבוע ואז חזר להסיע אותה, שם כבר היו פה ושם נשיקות ולבסוף פעם אחת שהאקט הפך להיות מיני. ואז הבין שחצה את כל הקווים. שהבין שחייב לסיים את הקשר. מה שלא מנע ממנו להמשיך להתכתב איתה. מבלה איתי בחופש ומתכתב איתה. חזרנו מהחופש ושוב לקח אותה טרמפ. לטענתו סיפר לה על הבילבול ורצה לסיים, אבל עדיין המשיך להתכתב. מסתבר שיום אחרי שחשפתי אותו, שוב לקח אותה טרמפ, הפעם בכה את נשמתו על מה שעשה ולקח אותה כי הייתה השותפה לפשע ולא היה לו את מי לשתף מלבדה. טען שבאותו מעמד סיים איתה את הקשר. מיותר לציין שבאותו הרגע חרב עלי עולמי, אין לתאר התחושה. פשוט מוות. לצערי, הילדים הגדולים נחשפו לנושא. הם הבינו שאני מרוסקת והבן שלו הגדול (למעלה מעשרים) חיבר את הפאזל והבין. כולם היו בהלם. הבית התרסק. שני הקטנים המדהימים המשותפים שלנו כמובן לא יודעים. הוא מאותו הרגע נכנס לפאניקה, בכה ובכה, התחנן לסליחה, הרגיש נתעב. אני באינסטינקט רציתי להעיף אותו מחיי. ידע עם מי התחתן. כמה האמון חשוב לי. לא הצלחתי להבין איך בן אדם מסכן פרק ב'. ופרק ב' מוצלח. חזרנו לטיפול. במהלכו ניסה להסביר שהרגיש משבר עם עצמו, שחש שאני לא מקבלת את הקונפליקט עם הבן שלי, שהיה במקום נמוך, שחיפש אוזן קשבת. שלא הייתה שם אהבה אלא רק ריגוש זול. פתאום נפתחה לו הצ'אקרה לגבי הבן שלי. סוף סוף עושה את מה שלא עשה שנים. נשבע בכל היקר שיעשה הכל לתקן, שאתן לו צ'אנס. שניתק לגמרי את הקשר איתה. שמעולם לא שאלה עלי, שלא הכניס אותי לקשר שלהם, מלבד שיתוף שהוא יודע שהוא עושה משהו נתעב. אני חשה גועל אל אותה בחורה זולה שלא בחלה באמצעים והמשיכה לנהל איתו קשר, אך יותר אני מזועזעת ממנו. בסיוטים הכי גרועים שלי לא ציפיתי לדבר כזה. מאז, במשך כמעט חודשיים, עליות ומורדות. מבינה שיש מכלול, שיש משפחה, יש ילדים, זה פרק ב'. יש אהבה, יש משיכה. ועדיין, הכאב הזה אוכל אותי, מרסק אותי יום יום. מרגישה שעברתי פיגוע. סיוטים בלילה, המראות שלהם יחד, הגועל, הסלידה. איך יכל? איך העז? ריסק לי את כל מערכת האמון. אני פונה אליכם בעזרה ועצה. האם נכון בנתינת ההזדמנות? האם מסוגל לחזור לסורו? מאז, במשך חודשיים, קם יום יום, מחבק ובוכה. מתחנן לסליחה. מבטיח שלא יפגע. ואני מרגישה בן אדם אחר. אף אחד לא יודע על כך מלבד אחותי וחברה טובה. אני בקושי מתפקדת, מלאה בעצבות. מנסה להתרומם, אבל אחרי כל כמה ימים באה נפילה קשה. לא מפסיקה לשאול למה? למה? למה? גם אם הרגיש במשבר או מרוחק, הרי חשבתי שאנחנו החברים הטובים ביקום, למה פנה לדרך הנבזית הזו? רצח לי את נשמתי. אני מרוסקת ומפורקת. לא יודעת אם לאורך זמן אוכל להמשיך ולשאת את הכאב המטורף הצד. לצד זה, רואה סליחה וחרטה אמיתית. אבל איך הגיע לתובנה הזו עד עכשיו? איך התנהג כבן אדם שפל. בזוי!!! שנה שלמה של קשר, קיבל איתותים. יש כאן בגידה כפולה. האחת, ריגשית שמעצם זה שמסיע מישהי כמעט שנה ואני לא יודעת על כך. והאחרת, פיזית. לא מנחמת אותי העובדה ששכב איתה פעם אחת בלבד, שהדרדרות החלה רק שלושה שבועות לפני החשיפה. אני מיואשת. עיזרו לי