שלום לכולם.
אני מבינה שזה לגיטימי מפאת גילי, 18, אבל אני בצומת דרכים, שנמשכת בערך מגיל 11.
קשה להסביר בכתיבה כמובן, אבל בגיל קטן היו לי כמה אירועים שטילטלו אותי, אלימות בבית, העלבות בבית ספר, דברים בסגנון אבל אין מה להכנס לזה.
הייתי ילדה מאושרת וסובלת, מגיל קטן התרגלתי לחוות שינויי מצב רוח (קיצוניים במהות שלהם אבל לא ממש במהירות ההחלפה).
אני יודעת כמובן שזה לגיטימי ואנושי, בעיקר כי אני עוד נערה צעירה, אבל שמתי לב שגם לאמי ואחותי יש את אותה הבעיה בדיוק. כאילו בכל הנשים במשפחה לכודות שתי דמויות, אחת אינטיליגנטית, חריפה, קשוחה, לעתים שטנית, ואחת מלאכית, דואגת, אוהבת, שומרת.
מהתבוננות באנשים אחרים לא הבחנתי אף פעם במשהו דומה לזה.
אפילו חבריי הקרובים תמיד אומרים לי שיש לי פיצול אישיות, אני כמובן יודעת שזאת לא ההגדרה הקלינית, אבל בכל זאת מוטרדת מהעובדות שבשטח-
האופי שלי משתנה משנה לשנה בקיצוניות, שנה אחת אני חנונית על שמדברת במשלב לשוני מרשים, עוסקת במוזיקה, קוראת, מתעניינת, סקרנית, אינטיליגנטית, רהוטה (כמובן לא בקטע מתנשא, עכשיו אני לא כזאת)
ובשנה אחרת אני ילדת רחוב, מסוממת, קולנית, דיכאונית.
קשה מאוד להסביר את הבעיה בכתיבה, אני מקווה שעד כאן יש מי שיזדההיאבחןייעץ או סתם ירגיש אמפתיה.
מה גם אני רוצה להוסיף, שזה פוגע לי בתחום הרומנטי.
ראשית כל, אין לי מושג מה הטעם שלי! אני מרגישה חסרת עמוד שדרה, אני תמיד מתגמשת לגמרי לפי האדם שמולי. אם הוא ריאלי יבש וקר אני קרה ממנו, ואם הוא רגיש פואטי וחם אני חמה ממנו.
בקיצור, אין לי אופי! זה מעצבן ומתסכל.
פוסט אחד אני רושמת לכם ככה, ופוסט שני אני רושמת כמו מוכר בבסטה בשוק.
לא מבינה את עצמי, אני אינטיליגנטית או בורה?
אני ריאלית או הומנית?
מה התחום שאליו כדאי ללכת בחיים?
איך אמצא זוגיות?
האם זאת הפרעה גנטית או שזה כתוצאה ממהלך חיי?
איך לפתח אופי משל עצמי ולהפסיק לדבר עם כולם בגובה העיניים שלהם?
איך להתקבע על דמות אחת בלי לחפש כל הזמן להשתנות?
תודה רבה למי שהגיע עד כאן! ♥
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות