תוך כדי סטלה הדימיון התחיל להפחיד אותי, האם יש לי סכיזופרניה?

שלום רציתי לשאול שאלה לגבי הדימיון של האנשים ואיך הם חווים אותו.
אתמול ישבתי עם עצמי (הייתי מסטול) והתחלתי לדמיין ודמיינתי כל כך טוב שהתחלתי לשמוע בפועל את מה שאני מדמיין ואז ניסיתי גם לדמיין תחושה של מגע וגם זה הצליח.
ניסיתי לדמיין ריח וחלקית זה גם עבד. כמובן הכל לא עבד ממש עד הסוף אבל החוויה של הדימיון הפכה להרבה יותר "אינטרקטיבית" בוא נגיד.

אבל מצד שני זה די הפחיד אותי כי הרגשתי כמו משוגע.. לא יכולתי לדמיין ככה לפני..
אחרי הדימיונות הללו התחלתי להרגיש רגש כזה "מסוג אחר" כלפי אנשים בחיים שלי וגם בחורה מסוימת שבדרך כלל אני כזה מחבב אותה אבל סך הכל סבבה איתה לא יוצא מדעתי אבל בדימיון הזה אני כאילו חשבתי עליה וחוויתי תחושה כלפיה שלא חוויתי כלפי אף אחת. הייתה לי מין הרגשה כאילו היא "בת משפחה" או "דם מדמי" ואני כאילו רוצה אך ורק לטובתה מכל הלב כזה משהו מאוד מיוחד. ואז חשבתי על ההורים שלי וגם כלפיהם הרגשתי את הרגשות האלה. ובדרך כלל אני כזה די אדיש לאנשים ולא יוצא מדעתי מהם בגלל זה גם קצת קשה לי להתחבר לאנשים..
אני ניסיתי לתאר לעצמי את ההבדלים בהרגשות. זה לא שזה רגש שלילי או חיובי אלה זה רגש "מסוג אחר". רגש "עשיר" כזה "רווי" שנעים להרגיש.

ואז נכנסתי לגוגל והבנתי שיש מונח כזה "אפקט הרגש השטוח" שזה מתאר אנשים שמתקשים להרגיש במלוא העוצמה והתחלתי לאכול סרט שאולי אני לא בריא ושאני בכלל אמור להרגיש בצורה אחרת לגמרי ממה שאני מרגיש בדרך כלל?...

אני יודע שיש לי כל מיני בעיות של הערכה עצמית או בלבולים עם עצמי אבל לא חשבתי לרגע שאני מסוגל להרגיש רגשות בצורה שונה ממה שאני מרגיש בדרך כלל...

מישהו יודע על מה אני מדבר? יש מצב אני שכיזופרני או משהו?
חקרתי גם על שכיזופרניה ואני לא מרגיש שעוקבים אחרי או משהו כזה אבל אני כן מרגיש הרבה מאוד זמן שמשהו (Aאני לא יודע מה בדיוק) משובש בי "שונה" ושאני מתקשה להבין אנשים אחרים לפעמים.
ולגבי שכיזופרניה אני לא כזה הבנתי למה ואיך זה שונה מסתם דימיון עשיר שיש לבן אדם? אדם עם דימיון עשיר + פרנויד עקב טראומה כלשהי יכול לדמיין לעצמו את החששות שכל השאר רק מרגישים בדרך כלל אז מה זה הופך את זה למחלה?... דימיון עשיר זו לא מחלה הרבה גאונים הם בעלי דימיון עשיר ומפותח מאוד..