בגדתי בו לאחר 6 שנות זוגיות, איך להתמודד עם רגשות האשם?

בשנה האחרונה הרגשתי שהזוגיות שלנו דועכת בגלל חוסר אהבה מצידו, דיברתי איתו על כך ואמרתי לו שאני רוצה להפרד. להפתעתי הוא אמר לי שגם הוא. הציפיות שלי היו שיתאפס וילחם עליי... נפגעתי מאוד מהתגובה שלו והרגשתי שזה באמת הסוף של הזוגיות שלנו, בכזאת קלילות הכל יגמר. עקב כל ההרגשה הזאת עוד לפני שהיה לי האומץ לומר לו שאני רוצה להיפרד, פיתחתי את עצמי חברתית, נרשמתי לחד"כ, התחלתי לתפעל חשבון אינסטגרם עם תמונות חשופות שלי שגרמו לבחורים לשלוח לי הודעות, החזקתי בחברה שלא הפסיקה לטפח לי את האגו ולא הפסיקה לומר לי שאני צריכה לעזוב אותו(ובגללה באמת קיבלתי אומץ, בעבר תמיד הייתי נלחמת ולא מוותרת על הזוגיות הזו.) עקב כל השינוי הזה, הרגשתי בעלת בטחון עצמי וחזקה יותר. אהבתי אותו כל כך, אבל בגלל החוסר רצון שלו לתקן את מערכת היחסים ולהפגין כלפיי אהבה, הרגשתי שאני לא יכולה להישאר. כשדיברתי איתו על כך שאני רוצה להיפרד הרגשתי זלזול וחוסר אכפתיות מצידו, אמרתי לו שאם אני עוזבת אני לא אחזור. בשביל לעורר אותו שירגיש שזה אמיתי. הרגשתי שהוא ממש לא מתרגש ופחדתי לומר שזו פרידה רשמית בגלל שראיתי שהוא לא נלחם עליי, וחששתי שזה יהיה הסוף שלנו באמת. אז השארתי את השיחה באוויר והפסקתי לענות.
ערב לאחר ה"פרידה" הרגשתי לבד כעסתי, פחדתי, והייתי עצובה, שלחתי הודעה לבחור שהתחיל איתי בחד"כ כמה ימים לפני, הוא הציע לי לבוא אליו לשבת לעשן. הלכתי אליו, עישנו כמה סיגריות(ירוק) והייתי בהיי ומנומנמת, שכבתי במיטה העניינים זרמו ובגדתי בו.לא היו לי ציפיות מהגבר שבגדתי איתו, זה היה סטוץ גרוע חד פעמי חסר משמעות שנגרר מכעס ופחד. כבר בזמן האקט עם הבחור,הבנתי שעשיתי טעות ואיך אני זורקת לפח מערכת יחסים של טווח כל כך ארוך עם בן אדם שאני באמת אוהבת? שלחתי הודעה לבן זוג שלי וחזרתי אליו, לא סיפרתי לו על הבגידה. למרות שהוא כן שאל אותי האם רציתי להיפרד בשביל להיות עם מישהו אחר, וגם אמר לי שהוא יקבל את זה. פחדתי לספר שהייתי עם גבר אחר, למרות שלא זאת הייתה הסיבה שבגללה ביקשתי להיפרד, אלא באמת בגלל מחסור באהבה ואכפתיות מצידו, והבגידה נקלעה לסיטואציה. לאחר שחזרנו, בגלל רגשות האשמה לא יכולתי לחזור להיות שלמה בזוגיות הזאת. הדחקתי אותה. נמנעתי מסקס, גם כשהגענו למצב של סקס לא הייתי נרטבת מהסיבה שחשבתי על הבגידה ומה יקרה אם "ירגיש לו שונה" והוא יגלה שהיה שם מישהו אחר, לא הפגנתי כלפיו אהבה, המשכתי לדבר עם גברים באינסטגרם, המשכתי לחפש לצאת לטיולים ובילויים. לא רציתי להפגין אהבה כי ידעתי כמה יכאב לי כשהוא יגלה ונפרד, חשבתי שאם אדחיק את האהבה שלי כלפיו ואהיה חצי רגל בחוץ, יהיה לי יותר קל להתמודד כשהוא יעזוב אותי. וכל חיי החברה האלה החזיקו אותי בביטחון שאם יקרה משהו והוא יגלה,אז אני "לא אהיה לבד". הוא עשה לי שיחה שהוא מרגיש שאני מחפשת להתקדם הלאה ולדעתו לא נמצאת בזוגיות, ידעתי טוב מאוד על מה הוא מדבר. כאב לי לא להפגין כלפיו אהבה ולהראות לו שאני מתקדמת כי כן מאוד אהבתי אותו אבל לא יכולתי להודות באמת מהפחד והאשמה, "סיבנתי" אותו, ואמרתי לעצמי שכל עוד הוא לא יודע על הבגידה, אני אהיה במערכת היחסים הזאת ואתן לעצמי לאהוב אותו כמו שאני אוהבת אותו באמת, אפילו שכשהוא יגלה יהיה לי כואב. וכך עשיתי. היו לנו חודשיים מושלמים ביחד. אך במקביל, עדיין לא ויתרתי והמשכתי לתחזק חיי חברה שיקריים, מהפחד שהכל יתגלה ואשאר לבד. לאחר חודשיים, הוא גילה הכל. זה נגמר רע מאוד. שברתי לו את הלב, פגעתי בו כל כך. הייתי אגואיסטית וחשבתי רק על עצמי. לא עצרתי לרגע לחשוב על מה אני עושה לו. וכמה הוא יפגע מהכל. הוא ראה פיזית בעיניים שלו, את כל ההתכתבויות עם הגברים, התכתבות דוחה עם ידיד שלי (ידיד שהרגשתי איתו כאילו אנחנו שני גברים שיכולים לדבר מלוכלך ולצחוק) על השוואות בין גדלי איברי מין בין הבן זוג שלי לבין הבחור שבגדתי איתו. ואין לי באמת תירוץ מספיק טוב על זה, כעסתי על הבן זוג שלי ולצחוק עם אותו ידיד על הסיטואציה עזר לי להדחיק ולצבור עוד בטחון עצמי. לא מספיק בגדתי בו פיזית, בגדתי בו גם בפלרטוטים עם גברים אחרים באינסטגרם, ופגעתי לו בבטחון העצמי ובכבוד שלו בכך שדיברתי עליו עם אותו ידיד וזלזלתי בכבוד שלו כיוון שהוא יוצא עם מישהי שמעלה תמונות פרובוקטיביות בידיעה שאני הבת זוג שלו וזה לא מכבד שכל מי שמכיר אותו יכול לראות שאני "מחפשת". אני לא יכולה להסביר במילים את תחושת האשמה והכאב על כך שפגעתי באדם שהיה שם בשבילי במשך שש שנים השקיע בי את האמון ואת הכבוד שלו, את האנרגיות שלו, את הלב שלו, ואני ברגע אחד של פחד ואגו ריסקתי הכל, את הזוגיות, ובעיקר אותו. צילקתי אותו עם פגיעה קשה שתיחרט אצלו בנשמה לכל החיים. אני עדיין אוהבת אותו נורא, ומצטערת. תחושות האשמה והכאב כל כך חזקות וקשות מנשוא.
אני יודעת בלב שלם שלעולם לא אפגע בו כך, לא בו ולא באף אחד אחר (במידה ולא נחזור.)
הפקתי מכך שתמיד צריך לדבר על הזוגיות ועל הרגשות, ולנסות לפתור דברים, לא לפעול מפחד כעס ואגו, גם אם הבן זוג שלך מראה לך שלא אכפת לו, זה לא חוכמה ללכת ו"לנקום".
אחרי הפרידה הזו, חשבתי האם להתנצל ופשוט לשחרר, או להלחם להחזיר אותו אליי.
חשבתי על הזוגיות שלנו, חשבתי על כך שבמשך 6 שנים הייתה לנו אהבה, ובאמת ידענו לתחזק את מערכת היחסים הזאת בצורה ממש טובה,החיבור בינינו טוב, הסקס מדהים, כבוד, דאגה,ותמיד נשארנו גם אם עברנו דברים לא קלים, תמיד ידענו להסתדר ולהתעלות על ריבים.
הגעתי למסקנה שהזוגיות הזו כן שווה לחימה.
לאחר מכן עשיתי רשימה של "למה בגדתי" "ממה זה נבע", "מה למדתי" ו"למה לא אבגוד בעתיד".
אני יודעת שכרגע טעיתי טעות חריגה וקיצונית, שכנראה יהיה לו קשה מאוד אפילו רק לסלוח לי עלייה. אך אני באמת מרגישה שמהרשימות והמסקנות שעשיתי עם עצמי הפקתי לקחים ולמדתי ממה זה נבע, ולמה זה לא יקרה שוב לעולם.
כרגע התחלתי לעשות צעדים עם עצמי להשיב לעצמי את הכבוד והאמון שאיבדתי. מחקתי את האינסטגרם, עשיתי סינון ומחיקה באנשי הקשר שלי, כמו כן ניתקתי קשרים עם חברים שמשפיעים לי על הראש והאגו וגורמים לי ללכת למקומות רעים.
בנוגע לזוגיות, אנחנו צריכים לעבוד על שיתוף ועל אמון. אני יודעת שלבנות אמון זה משהו קשה מאוד, בעיקר אחרי החוויה הטראומתית שהוא עבר ממני, וסביר מאוד להניח שהוא רואה אותי בתור משהו אחר מהבנאדם שהוא כיבד ונתן בו אמון מלא.
שלחתי לו מייל ובו שיתפתי אותו במה למדתי ובתוכניות שלי לעתיד לשיפור ותיקון מערכת היחסים שלנו במידה והוא ירצה לחזור. הוא לא ענה על כך.
אני יודעת שיתכן והוא לא יחזור לעולם, ואיבדתי את האהוב שלי לתמיד. וזה כואב מאוד. אבל אני מכבדת כל החלטה שיבחר, יש לו את הזכות המלאה לכך. ההתמודדות עם מעשיי קשה מאוד ואני נושאת באשמה יודעת שזה מגיע לי. ההתמודדות עם הכאב שבפרידה קשה מאוד, וההתמודדות עם הכאב והפגיעה שגרמתי לו קשה מאוד.
אשמח לשמוע אם יש מישהו/מישהי שחזר/ה לבן/בת זוג לאחר בגידה, או לחלופין בגד/ה והצליח/ה להחזיר את בן/בת הזוג והמערכת יחסים הצליחה? אשמח לטיפים ועצות. כמו כן, טיפים להתמודדות עם רגשות אשמה והתמודדות עם פרידה יעזרו. תודה.