אז היי.
אני מספרת פה נושא שיושב עליי המון זמן אז אני מבקשת לא לשפוט,אני יתחיל בזה שאני מעריכה מאוד את אבא שלי ואומרת תודה על יום שיש לי אבא ,כי אמא אין לי.
זה התחיל מאז ומתמיד אני הייתי ילדה טיפה מעל הממוצע אבל נראת די טוב.הגוף שלי לוקח את זה הפרופורציות בין כל המקומות.אני תמיד שנאתי את עצמי לא משנה עד כמה החמיאו לי ,שנאתי.
אבא שלי תמיד היה מעיר לי על הגוף שלי.לא רק על לעשות יותר כושר ואחרי חיים בריא הוא היה מעיר לי תמיד מה גדול,מה בפרופורציות,זה לא היה נעים לי.
תמיד הוא היה משווה אותי לבנות אחרות ולבנות זוג שלו.אני בשנה וחצי האחרונות נכנסתי למצב קשה לא מבחינת אכילה מבחינה נפשית והתחילו לי הפרעות אכילה (אני חושבת) אני אוכל ואז חושבת מה אבא שלי יאמר וזורקת את האוכל ומנסה להקיא אותי (מה שלא תמיד צולח לי).אני מודעת למצב שלי אבל קשה לי,יש לי או התקפי אכילה או שפשוט אני רעבה ולא אוכלת או שאין לי תאבון יותר מחצי יום.אבא שלי בחצי שנה האחרונה הפסיק לקנות כל-כך אוכל,ככה שהייתי באה מבית ספר ולא היה משהו לאכול אז הייתי הולכת לישון בשביל להעביר את הרעב ואז פשוט עבר לי התאבון.הור לא רע אני באמת מנסה לקבל אותו,אני לא מצליחה רע לי איתו ,רע לי עם אחים שלי,רע לי עם המשפחה שלי,הם מורידים אותי למטה ויש עליי כל-כך הרבה אסור לי להיכנס להפרעות אכילה אבל אני לא מסוגלת להרים את עצמי קשה לי מאוד.אשמח לכל מיני עצות ללהרים את עצמי תודה .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
כשזה מגיע לבריאות... העצות שלנו יכולות לעזור, אבל לא מחליפות ייעוץ רפואי
2025