אני בן 35 וגר עדיין אמי ואחיי. כרגע אני גם מובטל שחותם בלשכה.
אני אקדמאי במדעי החברה. אם בזמן האחרון הייתי לחוץ מבחינת חיפושי עבודה הורדתי הילוך והשקעתי יותר בריצה כדי לחטב את עצמי ולהרגיש טוב. זאת אומרת שבחיפושי העבודה הקשתי עם עצמי במקום קצת להרפות. לדוגמא הייתי מרגיש שאני חייב לקום מוקדם כל בוקר וללכת ללשכה שלמרות שאני צריך ללכת אליה פעם בשבוע. אין סוף מחשבות והתעסקויות סביב זה שהיה גורם לי לדיכאון ואפילו הייתי שולח למשרות רק כדי לסמן וי .
המצב היום מאוד מתסכל אותי . במקום לטרוף את החיים אני מרגיש תקוע.
אם אני מתכתב עם נשים וכאילו אני אומר לעצמי שהכל טוב מרגיש חי בסרט ( משפט שמישהי שהייתי איתי בקשר אמרה לי ואני עם האגו לפעמים מסרב לקבל זאת) ולא רציני כי בעצם הכל לא באמת טוב.
אם באותו הזמן אני מרגיש לא רציני ושמתקשרים אליי להציע לי משרות אני מרגיש שאני לא יודע להחליט שבסיטואציות אחרות יכול להיות שהמשרות שהציעו לי כן יכלו להתאים לי.הציעו לי לדוגמא עבודה בזאפ בפתח תקווה בבק אופיס , שאם הייתי מפוקס עם עצמי יכול להיות שהייתי דוחה בגלל מרחק , אבל ביום הראיון הייתי כבר בדרך ולא ידעתי להחליט ליסוע או לא ליסוע, כי זה הרגיש לי דפוק שאני נוסע למקום בלי שאני סגור על עצמי . ואם אני יעבוד אפחד כתוצאה מזה מחרדה מתח נפשי וכו'.
מה שגם עוד אמי תשאל מה שוב לא יצא כלום זה לא וזה לא"
מה שגם הכי מציק שלפעמים היא גם אומרת לי " אין יש פה משהו לא בסדר" ואם כמה שאני לא רוצה לקבל את היא צודקת.
קורא כל מיני פורומים שאנשים כותבים אחד לשני " תצא מהבית לא נורמלי בגיל כזה וכו'. ואני אומר לעצמי אולי עצם המצב שלי בבית ועם הלחץ מאמי שעכשיו הרבה פחות מבעבר ( אולי היא כבר השלימה עם האכזבה שלה ממני), אז אני חושב אולי פשוט כדאי לעזוב את הבית בלי עבודה, אולי אפשרי וצריך לעשות את הצעד הזה.
מצד שני ישר עולות מחשבות מה אמי תגיד אתה לא הגיוני וכו'.
חסכתי 30000 ש"ח אבל יש לי 2 הלוואות בסך של 24 אלף להחזיר שאני מחזיר כל חודש 1100 ש"ח.
חשבתי על דירת שותפים בתל אביב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות