מאוהב בו הרבה זמן, מה לעשות?

שלום לכולם,

לפני כשנה וחצי התחלתי ללמוד בישיבה לאחר שסיימתי בית ספר(ממלכתי דתי). אבהיר מייד, כי אני לא מגיע ממשפחה חרדית או אפילו דתית לגמרי, אלא מרקע מסורתי ותו לא.
(למי שתוהה,הבחירה ללמוד בישיבה נבעה מהרצון לקחת הפסקה לעצמי בין הלימודים לצבא).

בכל אופן, בערך חודשיים אחרי שהתחלתי ללמוד העבירו אותי חדר. בהתחלה היינו רק אני והשותף שלי והיינו אמורים לקבל שותף נוסף מאוחר יותר, כך שאת הזמן הפנוי שלנו בחדר העברנו יחדיו.
במהלך השהות שלנו, התחלנו לדבר ומשיחות היכרות עברנו לשיחות נפש.
עם הזמן, התחלתי להרגיש שיש לי איזשהן רגשות כלפיו שאני לא יכול להסביר. טוב לי ליידו, כשהוא מופיע באיזור שלי אני פשוט זורח. ניסיתי להגיד לעצמי שהרגשות האלה הם סתם, המוח שלי סתם מפתח רגשות ונותן פרשנות לא נכונה לסיטאוציה ושלקשר הזה מראש אין סיכוי בכלל. אבל ככל שהזמן עבר, הרגשתי כאילו הוא כבר הופך להיות חלק ממני. המחשבות עליו לא פסקו, התקווה שאולי יום אחד זה יקרה ונהיה ביחד המשיכה להיות בראשי עד שעברו כמה חודשים והאסימון יורד לי לגמרי ואני מבין שאין באמת סיכוי. אין אפילו מה לפתח תקווה. אני מנסה להשכיח אותו ממני, מנסה לחשוב על בנים אחרים, להסביר לעצמי שזה לא יקרה, אבל כלום לא עוזר. הוא בחר להיכנס עמוק לתוך הדת וזה המסלול שלו בחיים, ואין סימנים שמעידים על היותו הומו.

אחרי תקופה של 7 חודשים התגייסתי לצבא, אז מתדירות של לראות אותו יום-יום, הייתי רואה אותו פעם בחודש ועם הזמן התדירות הלכה וירדה. הקשר אמנם נשמר, אבל גם, בקושי.
מאז, פגשתי אנשים החלפתי מקומות(מישיבה לטירונות, מטירונות לשירות סדיר וכו'...), אבל עדיין, הוא לא יוצא לי מהראש.
חשבתי לספר לו כמה פעמים, אבל חשבתי שאין טעם כנראה. קראתי עצות כאן באתר ואנשים מייעצים לספר קודם על הנטייה מינית ואז לראות את התגובה. ואני מרגיש שאם אני מספר לו, יותר חשוב לי שהוא ידע מה אני מרגיש כלפיו.
אגב, הוא גם מגיע מבית דתי רגיל לחלוטין.

עוברות תקופות שנדמה לי שהתגברתי עליו, אבל אז התחושות ממלאות אותי כאילו התחלתי להתאהב בו מחדש. אני מתחיל לפתח תקווה שאולי זה יקרה ומהר מאוד מבין שלא, זה לא יקרה.

חשבתי אולי אם אספר לו מה אני מרגיש כלפיו זה יסיר לי כל ספק שיש סיכוי, ואולי זה יעזור לי לשחרר.

אני באמת אוהב אותו, זו לא איזו תשוקה חולפת שיש לי כלפיו, או פנטזיה. כשאני חושב עליו עולה לי חיוך מאוזן לאוזן, כשאני פוגש אותו אני מרגיש כאילו כל קשיי היום-יום נעלמים כלא היו. התקופה שחייתי במחיצתו היתה תקופה שבה הרגשתי כאילו נתנו לי לטעות את טעם החיים, אם כמה שזה עלול להישמע מוגזם. הוא בדיוק הבן אדם שרציתי לפגוש, האופי שלו, התכונות שלו, הכל...

מה אפשר לעשות כדי לשחרר ? לספר לו? עברה כבר יותר משנה שאני שומר את זה לעצמי מאז שיש לי תחושות כלפיו וזה עושה רושם שזה הולך לעבור.

תודה לעוזרים, ועל הקדשת הזמן לקריאה.