היי לכולם.
יש לי חבר / ידיד די טוב. כמובן שהכל אפלטוני והאהבה היא חברית לגמרי. אנחנו ממש מתחברים , יכולים לדבר שעות. מבחינת תחומי עניין/ שיחה / השקפות אנחנו ממש באותו ראש. מבחינת אופי שני הפכים. הוא אומר שאנחנו משלימים זה את זו, הוא גם עוזר לי בכל מיני דברים שאני צריכה, וההפך. הבעיה שהוא בנאדם מאוד סגור. אוהב להיות לבד. רוב ההתכתבויות אני יוזמת. במפגשים הכל בסדר. רק שאני רגילה לחבריות אחרות. עם ידידים אחרים שלי הייתי יוצאת לסרט, סתם טיול, יושבים בבית. לקח לו כמה חודשים להזמין אותי אליו. ובאמת שמאד כיף לנו ביחד. אבל הוא אומר שאני תובענית מדי. שלא מוכן לשנות את עצמו, וכשאקבל אותו כמו שהוא. בהתחלה גם היה עונה להודעות אחרי יומיים. עד שהבהרתי לו שאני לא מוכנה. כל הזמן מתווכחים בגלל הדברים הללו. הוא התחיל לענות ישר כי אמרתי לו שזה פוגע בי, וגם שינה את הגישה שלו ליותר פתיחות ברובד האישי. פתאום הוא אומר שלא אבוא אליו יותר כי זה אינטימי מדי.
כמה שיחות עשינו, כי שנינו לא רוצים לנתק את החברות. הוא אומר שהבעיה שאני רואה רק את עצמי, ולא אותו. שהוא בחר להיות לבד והכניס אותי לחיים שלו (בתור חברה) כי רצה, ועדיין רוצה אבל זה הוא.
היום (בפעם המאה) אמרתי לו שאני מתנתקת סופית. שזה שהוא לא מנסה להבין שלי זה קשה. אז הוא בקש (שוב)0 בפעם המאה) שלא ננתק את הקשר, ושהוא לא מנתק, זו אני שלא מקבלת אותו כמו שהוא.
הוא אומר שהבעיה שהוא רואה אותנו בקשר טוב ומבחנתי מה שהוא מציע זה לא קשר. אמרתי שנכון. אז אמר שאשנה את ההגדרה ואקרא לנו מכרים.
ממש נעלבתי. עכשיו הוא כאילו אומר שהכל תלוי בהחלטה שלי.
מצד אחד חבל לי להתנתק, מצד שני זה קשה לי להיות בקשר שרואים אותי תובענית. ולמה? ידידים לא אמורים להיות בקשר יותר אינטנסיבי?!. אם כל כך אכפת לו ממני כמו שהוא אומר, למה הוא לא יכול להפסיק עם השטויות.
אשמח לעצה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות