קשה לי מרגישה לבד.
אני נראת מישהי נורמלית אבל יש לי חרדה חברתית, דיי קשה, ברמה ששיחה מעבר ל10 דקות מלחיצה אותי. אני לא מראה את זה, אני מעמידה פנים שאני מבינה או לוקחת חלק בשיחה אבל קשה לי. אני יודעת שזה מטומטם אבל זה מה שקורה לי. גם פייסבוק סגרתי, כי היה אנשים שרצו להיפגש איתי ולא רציתי ולא יכולתי להסביר למה מבלי לפגוע אז פשוט סגרתי.
גם זה וגם אין לי משפחה, היה לי הורים אבל היה מצב קשה איתם. אבא שלי סכיזופרן פרנואידי בצורה ממש ממש קשה, בנוסף עם התקפות זעם. אמא שלי אנורקסית ואובססיבית לספורט. אבא שלי רוב היום היה בבית, ולכן היה בלתי אפשרי להיות בבית. אחרי שנים הם ניפרדו, אחרי שיצאתי מהבית, שהייתי בת 20. אמא שלי רצתה קשר ואמרה שהינה היא ניפרדה ממנו, אבל אחרי שניסיתי לשמור על קשר, לא יכולתי, כי בזמנו היה לי סיוטים על המשפחה כמעט כל לילה, שאבא שלי מנסה להרוג אותי. והיא לא מוכנה להגיד שיש לה קשר עם מה שקרה, היא אומרת שהיא לא הייתה קשורה לזה, שהוא היה הבעייתי ולא היא. ושאני אמרתי לה שקשה לי לדבר איתה כאילו הכל בסדר עכשיו ושהיה הכל בסדר, אז היא ניתקה קשר. לא שפעם היה קשר מעבר לקצת אסמסים בסופ"ש, אבל עכשיו כבר חצי שנה שאין כלום. זה הסיפור בקצרה.
יש לי חבר, כבר שנה, אנחנו מאוד קרובים, אבל יש גבול כמה הוא יכול להכיל את הבעיות שלי.
קשה לי לבקר את המשפחה שלו
קשה לי לראות אנשים מתלוננים שההורים שלהם מתקשרים יותר מידי או דברים כאלה שהם בכלל לא מבינים מה זה הורים לא טובים.
הייתי שק חבטות כל החיים שלי. עכשיו זה מאחוריי. ניתקתי קשר עם שניהם. ועדיין מרגישה שמשהו לא פתור. עדיין סיוטים. עדיין עם חבר שלי פוחדת שהוא כועס עליי למרות שהוא לא. עדיין יש ימים שאני מרגישה שאני רוצה לבכות כל הזמן אבל לא מסוגלת כי במשפחה אם בכיתי התעצבנו עליי שאני מחפשת צומי. עדיין בעבודה קשה לי, כולם כזה ב"סחבקיות" עם המנהל ורק אני מנסה גם, אבל הוא בא אליי ואומר שהוא מבין שהיה לי טראומות חברתיות מאיפה זה הגיע? זה כאילו כל פעם אני עולה שלב, משתלבת יותר בחברה אבל עדיין אני בצד, מתי זה יעבור?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות