אני חייל כבר שנה וחצי , את החבר הכי טוב שלי הכרתי בצבא , בן אדם באמת שיודע עליי הכל ואכלנו כל כך הרבה חרא ביחד .
קרה מקרה והמחלקות שלנו השתנו ואיתה גם העבודה ..
אני בשלי המשכתי להקפיד לשמור על קשר והוא לטענתו גם - רק שמהצד שלו הייתי מרגיש שרק המחלקה שלו מעניינת אותו ושהפכתי להיות היסטוריה מהרגע שאנחנו לא ביחד באותה מחלקה יותר.
יצא לנו לדבר על זה *המון* פעמים ודברים תמיד מסתדרים לכמה ימים ומתחרבשים מחדש.
הוא בשלו היה ממשיך להאשים אותי אבסולוטית וטוען שכל האשמה מוטלת עליי ושאני לא רואה כמה הוא משקיע בי. ואני מנגד לקחתי כל דבר שהוא אמר ובאמת שעשיתי הכל בשביל ליישם!
עד שלבסוף , קבענו להיפגש בהכי ספונטני והוא פשוט נכחד (אני גר שעתיים מרחק מימנו , עשיתי כל מה שצריך בשביל להתארגן לנסיעה ובום הוא נעלם)
כמה ימים אחר כך יצא לי להיתקל בו, בתור התחלה הוא ממש התעלם מימני ! אפילו לא אמר לי שלום . עד שאני לקחתי את היוזמה לידיים והתיישבתי לידו וניסיתי להבין מה הולך והוא פשוט לא היה מוכן לדבר פתאום וניסה לסלק אותי !
ומה הכי מפגר? ששמעתי אחר כך מאנשים שאחרי שדיברתי איתו ראו אותו פשוט בוכה ...
ואני פשוט אובד עצות, מה יש לו? ומה אני אמור לעשות אחרי מלא זמן שאני רק מחפש לתקן את עצמי ללא הצלחה ?
חשוב לי גם לומר תמיד אנשים אמרו לי שאני אחד החברים הכי טובים שיש ותמיד נתנו לי תיאורים כאילו באמת שמחממים את הלב ורק אחרי שאני יעלם לבן אדם הזה יפול לו האסימון והוא יזכר בי בחזרה... כי רק אחרי שמאבדים מעריכים .
אז המצב הוא כבר חודשיים שאנחנו לא מדברים ואני משדר שזה לא מזיז לי. מהצד זה נראה ששום דבר לא מזיז לו והוא נראה מאוד שמח עם החברים החדשים שלו . ואיכשהו רק אני נשארתי עם חור מחבר .. שחסר ואין לי מה לעשות יותר...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות