מרגישה שאני מקבלת כאפות מהחיים, כולם משחקים משחקים ואני לא מבינה כלום

היי,
בשנה אחרונה אני מרגישה שאני מקבלת המון כאפות מהחיים. כלומר, לא ממש מהחיים יותר מהאנשים שהיו בסביבתי.
פתאום כל מה שאני מרגישה שידעתי על החיים הכל שטויות... כאילו 18 שנה של דברים שלקחתי לתשומת ליבי נמחקים בשנה הזו שהפכה לי הכל, אני מרגישה שכולם יודעים חוקים שאני בכלל לא מבינה ולא יודעת.

זה מתחיל בחברות שלא מפסיקות לרכל על חברות אחרות, לשפוט, להיות צבועות ממש... או ידידים שהיו כאלה רק כי הם חשבו שיש להם סיכוי איתי במיטה, בנים שיצאתי איתם והם השלו אותי שיש משהו בזמן שזה היה תלוי בדבר אחר. אפילו בוסים שמשחקים אותם מרוצים ממני ואחר כך לשמוע אותם מדברים עליי מהמשרד כמה אני לא טובה, במקום להגיד לי בפנים שאשפר את העבודה. אנשים לא מפסיקים לנצל, לשקר, להשלות, לסלף את הדברים...
הכל פה יחסי מעמדות, כוח, כבוד. כולם משחקים משחקים וכולם מבינים שמשחקים במשחקים ואני היחידה שלא מבינה מתי ואיך. כל המשחקים האלו שכולם משחקים כשיוצאים עם מישהו בזמן שאומרים לך להיות מי שאתה. המשחקים האלו שבוס מנסה לעשות רושם על עובד. חברות על חברות אחרות בשביל שיחשבו שיש להן חיים יפים.

ואני מרגישה היחידה שלא מבינה כלום, אני רושמת את זה ויורדות לי דמעות. כאילו אני היחידה שפועלת לפי מה שהיא מרגישה, שאומרת את מה שהיא מרגישה, היחידה שלא יוצרת אינטרקציה עם אנשים רק בשביל אינטרסים, שיש לי משהו בלב אני לא מסוגלת לא להגיד לאותו בן אדם את מה שאני מרגישה ואנשים אחרים חיים עם זה בשלום ואפילו מספרים לאנשים אחרים את מה שהם מרגישים על אותו בן אדם. אני תמיד רואה את הצד הטוב באנשים ומנסה לא לשפוט אותם (גם כשאני מנסה לשפוט או לבקר זה פשוט לא הולך..). אני לא מבינה גברים שמחזרים יותר מחצי שנה ומשקרים ומסלפים את האמת רק בשביל סקס בזמן שהם נראים טוב ויכולים להשיג סטוץ בשניה. אני לא מבינה גברים שעושים דברים לבנות בזמן שהם יודעים שאם גבר אחר יעשה את זה לאחותם אז הם ישתגעו.
אני לא מבינה כלום. פשוט כלום. אני לא מבינה איך אנשים יכולים לשים על עצמם כל כך הרבה מסכות ולפגוע בכל כך הרבה אנשים בדרך למטרה שלהם ולא להיקרע מבפנים. אני לא מדברת על פגיעה שממש מכוונת למישהו, אני מדברת על כל המשחקים האלו שאני באמת לא מבינה.

איך שהו תמיד כשאני מתאכזבת מאנשים, אנשים אחרים לא מתפלאים בכלל. פעם שיתפתי את האקס שלי בתקרית שקרתה לי בעבודה (הבוסית צעקה עליי אחרי שיצאתי ממשמרת בפלאפון וניתקתי לה) והוא אמר לי להתפטר ופעם הבאה כשאני באה למקום עבודה לעשות יותר שרירים ולהראות שלא מדברים אליי ככה- וכשעשיתי את זה הבנתי שהוא צדק. ועוד מלא תקריות שקרו לי עם מלא אנשים שסיפרתי למלא אנשים ולקחתי כל כך הרבה פעמים ללב ואנשים תמיד ידעו מה לעשות, איך לשחק ואף פעם לא התפלאו שזה קורה. למה צריך לשחק משחקים בשביל לקבל את הכבוד הבסיסי שמגיע לך? למה אתה צריך להיראות חזק בשביל שלא יזלזלו בך או בשביל שלא ירמסו אותך. הכל פה יחסי מעמדות וכבוד ואי שיוויון ועדיין אנשים משחקים אותה שזה לא ככה. (נגיד אף פעם לא יהיה שוויון בין גברים לנשים. בסופו של דבר תמיד אני אשמע שגבר ששוכב הוא זיין ואישה ששוכבת היא שרמוטה לא משנה כמה יגידו שהתקדמנו).

יש לי עוד מלא דברים ודוגמאות אבל שורה תחתונה, אני לא מבינה כלום, אני לא יודעת לא לקחת ללב, אני מרגישה שונה... שכולם הבינו מזמן הכל ואני לא הבנתי כלום. אני כן מזהה מתי משקרים לי ומתי רוצים ממני משהו ספציפי וכו'. אני לא מרגישה תמימה בעניין כזה- אבל קשה לי עם העובדה שכל האנשים שהיו לי בחיים עד עכשיו היו כאלו. אני לא יודעת לשחק את המשחקים שלהם, אני לא יודעת להיות כזו, אצלי הכל פשוט- אם אני מתקרבת למישהו אז הוא מוצא חן בעיניי וזהו.

אם הגעתם לפה אז אני אשמח אם הבנתם דברים שלא הבנתי ותדעו להסביר לי :)