היי,
הכותרת לא מאה אחוז מדויקת.
סבלתי לפני כעשר שנים מהתקף של מאניה קצר ומאוד חריף לאחר שהייתי בדיכאון (הראשון בחיי) כשלושה-ארבעה חודשים.
בהתקף המאניה שלי הייתי פשוט מגלומן, היו לי את כל התסמינים בערך שאפשר לקרוא עליהם בויקפדיה, והייתי באופן מוחלט ולא נתון לערעור בהתקף מאני.
היום, כמה שנים אחרי, אני כבר בלי תרופות ברוך השם. אבל התחילה אצלי תופעה מעניינת של מחשבות טורדניות לפני כשנתיים, ומאז זה רק מתחזק.
מצאתי דרך שעוזרת לי להתגבר ואפילו לצאת מזה לאט לאט, אחרי שניסיתי הרבה.
אחת המחשבות הטורדניות שלי מופיעה כשאני שמח פתאום: "מה אם אני אגיע למצב שאני כל כך שמח עד שאהיה במאניה?!"
והמחשבה הזו לא עוזבת!! מי שמכיר מחשבות טורדניות יבין אותי.
הרי אין בזה הגיון בפשוט להיות עצוב בינתיים על מנת למנוע מצב של שמחה יתרה, אבל זו המחשבה והיא החליטה לנוח אצלי בראש.
מה שקורה זה שעד שאני מצליח לצאת מהעצבויות ומהמחשבות הטורדניות לזמן קצר - פתאום המחשבה הזו קופצת ומאיימת עליי שאולי יש מצב שאני אכנס למאניה ואז אהרוס את כל מה שבניתי, ואז בשניות בודדות יורד לי כל מצב הרוח ואני פשוט "מקדים תרופה למכה" (עם מכה יותר גרועה - עצבות).
איך ניתן להתגבר על המחשבה הזו?!!
חייב עזרה מניסיונכם. איך לא לפחד להגיע למצב של מאניה? (ברור שעכשיו כשאני מכיר את התסמינים יהיה לי יותר קל לזהות את זה, אבל ברגע שאתה במאניה אתה פשוט לא מוכן להודות בזה כי פשוט טוב לך!! טוב לך מידי! ואני מפחד להגיע למצב שאני לא שולט על עצמי חלילה ולא מקשיב לכל הסובבים אותי, כי זה מה שקורה במצב מאני)
נא לענות אם עברתם משהו דומה, או מכירים את הנושא מקרוב.
תודה רבה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות