אבא שלי אדם עם אופי קשה, איך להתמודד עם זה?

אני גרה בבית של ההורים מאחר ואני מנסה לחסוך כסף ללימודים במקום רחוק מהבית ואעבור לשם כשאוכל.
העניין הוא, שעד עכשיו לא גרתי בצורה סדירה המון זמן בבית - הייתי בבסיס סגור בצבא, השתחררתי, גרתי שנה מחוץ לבית ועכשיו מיולי שעבר אני גרה בבית.. רציתי לחזור כי התגעגעתי וסהכ היחסים שלי עם המשפחה שלי מאוד מאוד טובים.. משפחה מגובשת ומלוכדת.. אבל, אבא שלי מאוד מאוד קשה.. ועם הזמן כשהתבגרתי, הרבה יותר קשה לי להתמודד עם זה.
אסביר - אמא שלי סיפרה לי שאבא שלי בילדותו היה עולה חדש וחי בעוני כאשר סבי וסבתי ז"ל ניסו לפרנס את כל 13 ילדיהם (בלי עין הרע). ולכן אימי אומרת שהקמצנות האובססיבית הזו מגיעה מהמקום הזה של הילדות.. תמיד הרגשתי שאם היו שואלים את אבי מה הדבר הכי חשוב לו ומה הוא היה מעדיף - הילדים שלו או כסף, הרגשתי שהוא היה עונה כסף.. ואתן דוגמאות - ברגע שאבי צריך לעשות מאמץ מסוים בשביל אדם אחר (גם אם זה בשביל אמא שלי) וזה יצריך ממנו מאמץ שנראה גדול מדי בשבילו (כמו לקחת אותה לעבודה מרחק נסיעה של רבע שעה) הוא לא יעשה את זה. הוא כמעט תמיד יעדיף את טובתו שלו - לשבת בבית ולא לעשות כלום והעיקר לא לצאת לקור בחוץ להקפיץ אותה ולחזור.
כנ"ל כמובן כלפינו הילדים.
בנוסף, האוכל והחשמל בבית - ברוך ה' אנחנו חיים בצורה טובה, ממוצעת כמו כל משפחה רגילה בישראל, יש אוכל במקרר, וכו'.. אבל.. מאז ומתמיד אבא שלי רב איתי ועם אחיי (אנחנו 4 ילדים כאשר אחד גר לבד בחו"ל)- למה אנחנו מדליקים את המזגן, זה עולה המון כסף וממש ריבים שלא משאירים לנו ברירה אלא לכבות את המזגן גם אם בחדר קפוא וקשה להירדם מרוב קור, או לחילופין בקיץ - כשחם מאוד בחדר וקשה לישון. מלחמות יש גם על הבוילר- הוא שונא שאנחנו מדליקים את הבוילר גם אם הוא לא דלק לרגע אחד בלבד וברור לכל שאין מים חמים. הוא רב איתי על זמן המקלחת, על השעות בהן אני מתקלחת, אם אני מדליקה את המזגן והוא מגלה בבוקר שהמזגן דלק כל לילה אני צריכה לצפות למלחמה בבוקר על המזגן רק בגלל שהיה לי קפוא בלילה .. ובנוגע לאוכל - טונה, עוגיות (קרם עוגית, שוקוצ'יפס וכל מיני אריזות פשוטות שעולות 10 שקלים) - גם על זה הוא עושה לנו תמיד פרצופים בלתי נסבלים שמוציאים לך את החשק לפתוח ולאכול.. אנחנו לא גרגרנים, אם פתחנו טונה זה בגלל שרצינו לאכול את זה לארוחת ערב, אם פתחנו עוגיות זה בשביל לשתות ליד הקפה בבוקר עם 2 עוגיות.. אנחנו לא מחסלים בלי הפסקה.. אבל לאבא שלי זה תמיד יפריע. אף פעם לא ביקשנו שיקנה את העוגיות האלה אבל כשהוא קונה ושם בארון אנחנו רוצים וכשאנחנו לוקחים זה גורר ריבים. ותמיד חשבתי לעצמי - אז בשביל מה אתה קונה אם אסור לנו לגעת? סתם להוציא לנו את העיניים? פעם הוא היה מעיר על חביתה (למה לא לאכול פשוט לחם עם גבינה?? בשביל מה חביתה?) וכמובן - לשתות חלב בכוס - זה ממש בעיה.. ויש לציין שגם כלפי אמא שלי היחס לא וואו.. אני רואה שהוא אוהב אותה אבל לא מעט פעמים היא אמרה לי ברגעי תסכול שרצתה לפרוק (אך באמת לאמיתה) - שיש לו אופי נוראי.. ואני רואה איך הוא מתייחס אליה ומדבר אליה וזה רק מוסיף לכעס שלי כלפיו.. הוא כן אוהב אותה באופן כללי ומדי פעם מראה את זה בחיבוק.. (כמובן שהיחס הלא נעים הוא במילים בלבד.. לא חס וחלילה מעבר לכך) לדוגמא - אם היא רוצה לראות טלווזיה בתוכנית שיכולה לעניין גם אותו, הוא יענה בצורה מרגיזה ולא מתחשבת ויגיד לה ללכת לראות במקום אחר כשהוא כל היום בבית לא עובד ומול הטלוויזיה והמחשב.. והיא חוזרת מהעבודה ורוצה לנוח והוא לא רוצה לתת לה לראות את התוכנית שהיא אוהבת.. או כשהיא שואלת שאלה שנראית לו קצת טיפשית הוא גם יענה בצורה לא נעימה בכלל..
תמיד אמרתי שאם אכיר מישהו שחס וחלילה יזכיר אפילו במעט את אבא שלי - זה ייגמר מיד.. ותמיד הרגשתי שאבא שלי תמיד תמיד תמיד יעדיף את טובתו שלו על פני טובת ילדיו או אחרים.. ברוך ה' שיש לנו את אמא שלי שעוזרת לנו כלכלית ודואגת תמיד, עליה תמיד אמרתי - שאמא שלי תוציא מהפה שלה ותיתן לנו.. משמע - את מה שאין לה היא תיתן לנו.. ברמה הזאת היא תקריב הכל עבורנו ותעשה בשבילנו הכל.. ואנחנו אסירי תודה על כך כולנו.. אם היינו צריכים להסתמך על הנתינה של אבי - היינו יודעים שאנחנו צריכים להסתדר לבד כי ממנו לא נוכל לבקש עזרה. בטח שלא כלכלית (בלימודים וכו')..
אני מצטערת על כל הביקורת הזאת שנאמרה כאן אבל אלו המון דברים שמפריעים לי ואני כבר לא יודעת איך לנסות להסתכל עליהם בצורה לא ביקורתית כי קשה לי.. אני בטוחה ויודעת שאני לא אדם מושלם..ותמיד אני צריכה להשתפר ולעזור בבית יותר.. אבל הבוילר והמזגן, האוכל והכל - זה לא קשור להתנהגות שלי. זה קשור אליו. סה"כ הוא כן אבא בסדר.. כן מראה אהבה.. אבל קשה נורא לזכור את זה כשתמיד תמיד תמיד הוא אמר ואומר לנו שכסף זה הכל בחיים.. הרבה לפני סיפוק מהמקצוע והרבה לפני אושר והנאה בחיים.. דבר שכמובן הוא טורח להדגים בפועל כמו שהסברתי, דבר שכמובן אנחנו (האחים וכמובן אמא שלי) לא מסכימים איתו..

אשמח לעצות, ואשמח לדעת אם בעוד משפחות זה ככה ואולי נדמה לי שרק אצלנו זה קורה..