כנראה אני משלמת מחיר כבד בשביל להיות חברה של מישהו בחיים אלה. מה לעשות?

היי,
בין כל הבעיות שיש לי בחיים אני מוכרת כחרדה חברתית.
היום בגיל 26 לחיי אני מבינה שיש לי לוקה כחרדה חברתית.
הדבר שהכי לא הייתי רוצה הוא להיות לבד בעולם הזה כמו כל אחר שחושב לעצמו.
לצערי אין לי חברות כ''כ טובות שאני יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, לצערי גם אני מתחילה להאמין שאין דבר כזה חברות בחיים.

אני לא יכנס לזה עכשיו כי זה סיפור אחד שלם בפני עצמו. החרדה חברתית שלי נובעת מהילדות, החברות שלי מהבית הביאו אותי למצב שיש לי חרדה חברתית והיום שאני הולכת לכל מסגרת אשר מכירה בה אני מפחדת וזה לגיטימי. תראו אני ממש לא רוצה לפנות אצבע מאשימה רק לחברות שלי אלא גם אני שזה נובע מהדברים אחרים אשר השפיעו עלי ובאו לידי ביטוי בזה.
רק לפני שנה הכרעתי על עצמי כלוקה חרדה חברתית לאחר קריאה של מאמרים בנושא חרדה חברתית אשר מצביעים על סימפטומים אשר אני לוקה בזה.
לפני זה הייתי במלחמה עם עצמי לאורך כל השנים מאז לא מצליחה לקבל את העובדה שאני והחברות שלי לא חברות באמת, שניתן לשפר את זה וחיפשתי פתרונות לבעיה לאורך כל השנים הללו שבסופו של דבר הביא אותי לתוצאה אחרת כלוקה חרדה חברתית.
לא הייתי מוכנה לוותר על החברות שלי למרות שהעובדות היו בשטח והייתי בוכה.
תמיד הייתי מייעצת עם אחרים וכולם אמרו לי שזה אבוד אך התנגדתי לקבל את זה ובכל זאת האמנתי איפשהו לשפר ולהיות חברות זה רק עניין של זמן ויש לנו עבר משותף אומנם לא הכי טוב. קבלתי תשובות ''תמצאי חברות חדשות''.

מה שאני רוצה להתמקד בו הוא הדרך חדשה שיצאתי אליו, להכיר חברים ממה מסגרות שאני עוברת בהם אך זה לא הצליח כמו שחשבתי.
קודם כל, נתחיל עם האופי שלי נוצר אצלי אופי מעפן, מעצבן ומוזר ובעיקר שלילי עם עצמי שאני חושבת אנשים לא רצו להיות בקרבתי, רוב לפחות. על פני הבעיה הזאת תקפו אותי עוד דברים אחרים אשר השפיעו עלי במישור החיים והבעיה אצלי שהכול התערבב לי ולא הצלחתי לשלוט בזה.
מפה לשם אני מבינה שאני בחורה די שלילית ואומללה ופשוט לחיות עם זה.
עם זאת, הכרתי חברות בצבא ולא כולם הכי הבינו אותי והתחברו אלי כנראה ששידרתי משהו לא טוב( היום אני חושבת רק איך לתקן, רוצה שיכירו בי כחברה) אבל מצאתי חברה אחת שהיינו ממש טובות והיום גליתי את הפרצוף שלה, יותר נכון הבחנתי אותה לאורך השנים הבנתי שהיא לא הכי נאמנה אליה אז אני מגבילה את עצמי איתה לאחר שראיתי אותה בתור משפחה ועכשיו זה ירד ממני הצפייה שלי ממנה ובכלל חשבתי להתרחק ממנה אבל הבנתי מעצמי שאני מנסה לקבור את החברות שלנו ואני לא פועלת נכונה אז אני חברה שלי ויודעת איפה לעצור את זה. יותר מזה הגעתי למצב שאני מכירה את החברות שלה מהבית שזה קצת להפריע לי כי אין לנו חיבור משותף ביני לבין החברות שלה מהבית אז הורדתי הילוך מהן למרות שיכולנו להיות חברות ובשבילי להכיר עוד חברים חדשים אבל אני מפחדת שיהיה ריב אז הכול מתפתח למקום לא טוב.

יש לי חברות בתואר אבל הן לא מוכנות להכיר מעבר ללימודים. למרות שהצעתי לצאת לבילוי כגון מסעדה או מסיבה אבל הן סירבו לי ורומזות לי שאנחנו רק בפן הלימודים וזהו.
ובעבודה יש לי חברה אחת שגדולה ממני בעשור אז אנחנו לא משדרות על אותו גל ומעבר לעבודה והשאר אנשי משפחה אני עובדת בתור מזכירה בחברת היטק ואני שם מנסיבות כי זה משתלב עם התואר. בבניין המשרדים אצלי יש קומה אחת מעלי, משרה של צעירים שאני מתיידדת איתם כל הזמן כאשר אני פוגשת אותם בהפסקות. אבל מבחינת העבודה אין לי קשר אליהם. וכאשר אני מדברת איתם על חיי החברה שלנו אני ממש רוצה להיות איתם , לחוות איתם ולבלות איתם אבל בסופו של דבר זה מסתכם בזה שאין לי איתם קשר ואין קשר בינינו, אני עובדת במקום X הם עובדים במקום Y
לצערי אני מרגישה לא קשורה ונדחפת למקום שאין לי קשר איתם. למשל אני רוצה לצאת איתם לפאב אבל מה אני ממש מפחדת להציע כי אין לי קשר מבחינתי זה כמו לבקש כסף מאדם זר.
על פניו מפריע לי שאני נתפסת כשונה ולא קשורה ואיך אני מגיעה למצב כזה בתוך הסיטואציה הזאת. הדברים האלה תמיד קורים לי ואני מנסה להבין מה מסמנים לי שאני נחווה לסיטואציה כזה.
איך זה שאני מכירה אנשים דרך מקומות שאין להם התאמה ואני רוצה תהיה התאמה בשביל לא להרגיש שונה מאחר וזה גם קורה לי בתוך המשפחה אני מרגישה מבוכה לגמרי.
הבעיה היא לרוב אין התאמה וזה לא מצטייר אצלי כטוב, כאילו אני מנסה להידחף למקום שאינו קשור לי ככה אני מרגישה.

מה בסה''כ אני רוצה להיות מקושרת ולהכיר חברים חדשים בתוך התאמה.
מה דעתכם? סורי שהייתי חופרת.