היי. אני בן 14, ואני פשוט מבואס. מגיל סביבות 12 התחלתי לשים לב שאני נמשך לגברים, ופשוט זרמתי עם זה, מבלי להבין בכלל מה המשמעות הרבה שיש לזה. אחרי שנה בערך, התחלתי להבין מה זה הדבר הזה, הנטייה הזו. אני בן אדם כל כך אוהב, כל כך משפחתי, וכל מה שארצה בחיים הוא אישה אוהבת וילדים אוהבים, כל רצוני זה לאהוב ולהיות נאהב, וכן- לאהוב אישה ולא גבר. אני יודע שלהיות נאהב לא תלוי בנטייה המינית, אני פשוט לא רוצה את זה. אני לא רוצה להתעורר לצד גבר בבוקר, אני לא רוצה לקיים יחסי מין עם גבר, אבל פשוט אני נמשך אליהם, ובעיקר אל גופם. תמיד האשמתי את ה״חברים״ שלי שתמיד קראו לי הומו בצחוק, וטענתי כי בגלל שהקשבתי להם יותר מדיי החלטתי שאני הומו, או שהאשמתי את זה שאני תמיד בסביבת בנות ובגן הייתי לובש שמלות. אני לא מעוניין לשמוע את הבולשיט הזה, שאומרים: אתה תבין שתגדל, זה ההורמונים וכל זה. עובדה שאני מרגיש את זה עכשיו, כרגע. אני מסוגל לאהוב את עצמי, אני אוהב את עצמי. אני פשוט לא רוצה להיות הומו. לא מעוניין בזה. זה מבאס אותי. אני מסוגל לאהוב אישה, אבל למשל כאשר אני צופה בתמונות עירום של אישה, זה לא עושה לי את זה כל כך, לא כמו תמונות של גבר. אני כבר לא יודע מה לעשות. נמאס לי לחכות, עד שאבין באמת. כפי שאמרתי, אני פשוט רוצה לקום מוקדם בבוקר, להכין ארוחה מפנקת לאשתי ולילדי המקסימים, להוריד אותם בבית ספר ולאסוף אותם. אני יודע שגם לגדל ילדים אפשר עם גבר לפעמים, אבל אני לא ארגיש את אותה הרגשה של להביא ילדים עם אישה. ובנוסף כמובן, אני מעוניין באישה, שאוכל לפנק ולאהוב כפי שלעולם לא אהבתי. הדבר הזה פשוט שולט בי בכל יום. בכל רגע אחרי שאני מאונן (על גברים כמובן) אני פשוט מאוכזב מעצמי, וכל פעם אומר לעצמי: ״למה אתה עושה את זה לעצמך?״ פשוט נמאס לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות