היא החברה הכי טובה הכי חרא שהיתה לי ואני רוצה לגרום לה להתחרט, מה לעשות?

היי, אני מבקשת ממכם לקרוא עד הסוף כי זה חשוב לי , תודה 3>

יש לי חברה שאנחנו החברות הכי טובות מהיסודי.
ואז התפצלנו לחטיבות אחרות.
בכיתה ז' וח' היינו החברות הכי טובות ואז בכיתה ט' התחלנו טיפה להתרחק.
בחופש הגדול בין כיתה ט' לי'אני התאשפזתי בבית חולים למשך שבוע.
היא ידעה שאני מאושפזת ולא באה לבקר אותי אפילו פעם אחת, לא התקשרה אלי, ולא שלחה לי הודעות.
אני מאוד נעלבתי ממנה ואחרי שבוע כחזרתי הביתה נפגשנו לדבר , היא אמרה שהיא מצטערת וחזרנו להיות חברות.

מאז לא נפגשנו הרבה, אולי כמה פעמים.
הרגשתי שהיא ממש צבועה איתי.
אני עליתי לכיתה י', לתיכון שאני לא מכירה אף אחד וכל השנה הזאת לא הלכהלי ממש טוב בקטע החברתי..
לא הצלחתי למצוא חברות בכיתה, היית בשתי חבורות ואף חבורה לא אהבה שאני נמצאת בחבורה אחרת אז הוציאו אותי משתיהן..
לאהיו לי ממש חברים איזה חצי שנה.
הם כן דיברו איתי, אבל לא הזמינו אותי לכלום ולא באו לדבר איתי, אני הייתי צריכה לבוא לדבר איתם. הם לא התעניינו בי ממש.
החלטנו לעשות שיחה עם המחנך והם התנצלו, חשבתישמכאן הכל יהיה יותרטוב אבל זה לא היה.
הכל המשיך די אותו הדבר.

הגעתי למצב שאין לי מה לעשות בשישי, מצאתי חברים באינטרנט ומצאתי זמן להשקיע בעצמי, הלכתי להרצאות של התפתחות אישית והכרתי חברים מכל הארץ שגם באים להרצאות ורוצים להצליח.
יש לי קבוצה בווצאפ איתם ואנחנו חברים מאוד טובים שמדברים הרבה.
הכרתי עוד ידיד שגר בצפון,גם אנחנו ידידים טובים.
בכל מקרה הצלחתי להרים את עצמי והתחזקתי מבחינה חברתית.

אני עדין נפגשתי עם אותה חברה, אבל הרגשתי שהיא מתייחסת אלי כמובן מאליו.
קרו מלא פעמים שהיא דפקה לי ברז.
היא התקשרה רק כדי לבקש טובות, פעם אחת היא היתה צריכה חולצה, פעם אחת ג'קט, פעם את מילונית כי שלה נשברה, פעם אחת היה לי טיול שנתי אז היא צריכה מטען נייד.

היא בחיים לא הזמינה אותי לשום מפגש חברתי שהיא הלכה אליו, בחיים לא חשבה להכיר לי את חברים שלה שאני גם אוכל לבוא איתה, היא ידעה על המצב החברתי שלי ואף פעם לא שאלה מה שלומי.

היה לה יום הולדת לפנ יומיים, היא שאלה אותי אם אני רוצה לבוא ליום הולדת שלה כי היא מזמינה רק ילדים מהשכבה שלה ואני לא מכיר שם אף אחד.
תכלס היא צדקה ובאמת לא רציתי להיות שם לבד.
בערב של היום הולדת שלה ראיתי בסטורי שילדים בשכבה שלי נמצאים שם!!!
היא אמרה שאני לא אכיר שםאף אחד!!

היא חתיכת שקרנית אגואיסטית!

בתחילת היום של היום הולדת שלה כתבתי לה ברכה עם מלא ללבות, ברכה מושקעת והיא ענתה לי רק בתודה אהובה אוהבת אותך עם לבבות.

בערב שאלתי אותה אם היא רוצה לעשות משהו מחר כי קבנו שנעשה משהו יום אחרי היום הולדת שלה.
היא אמרה שכן ושאלתי אותה מתי, היא אמרה שבמחמש ואז היא אמרה שבסוף היא לא יכולה בחמש כי יש לה משהו.
שאלתי אותה אם היא יכולה בבוקר והיא אמרה אממ לא אופ.


נשבעת שהיו לי מלא חרא חברות, אבל היא פשוט הכי חרא שהיתה לי אי פעם.

כמה את יכולה להיות מרוכזת בעצמך? כמו מה אני נראת לך? מה אני שפוטה שלך? מה אני מטומטמת?
לא מאמי, לא!


שנה הבאה היא כנראה עוברת לתיכון שלי להיות עם חברים שלה, ולי אין סיבה להישאר בתיכון שלי אז אני עוברת לתיכון אחר.


מספיק אני סבלתי וויתרי בשביל אחרים.
אני רוצה לגרום לה להרגיש רע ולהתחרט.

מה אתם חושבים שכדאי לי לעשות?
אני לא רוצה לשתוק לה על זה