עברתי לא מעט קשיים בחיים והרבה פעמים חשבתי שהשארתי מאחוריי את הפסימיות והאובדנות שהייתה. הרמתי את הביטחון העצמי שלי על אף שלפעמים הוא עדיין נופל.
ניסיתי להיות יותר אופטימית והאמת היא שרוב הזמן זה פשוט מרגיש כמו שקר או עמדת פנים. אני נפגעת בקלות ואני יכולה להיות אובדנית על דברים הכי קטנים. אני מרגישה לבד בכל זה כי בכנות אני לא יכולה לדבר עם איש. אני נאטמת ונחסמת בכל פעם שאני מנסה להיפתח וכן, הלכתי בעבר לפסיכולוגית, לא הרגשתי יותר טוב. תרופות לא תורמות.
התהליך שעשיתי עם עצמי תמיד קשה כי אני אף פעם לא מסיימת אותו לחלוטין, יש ימים יותר טובים ויש פחות. אני מדוכדכת, ריקה והמחנק בגרון כל הזמן מתעצם. אני מרגישה שלקול שלי אין משמעות, שלמילים או לדעה שלי אין מקום בעולם ואני כל הזמן על הקצה.
אני נופלת לתהום כבד ואני מנסה לטפס חזרה למעלה. אני מתעקשת ומחפשת אחרי כל פיסה ודבר חיובי. ויש כל כך הרבה דברים חיובים בחיים שלי, יש אנשים שאוהבים אותי ואני עדיין מרגישה לבד. המוזיקה מנחמת, האוכל מנחם, קפה מאוד מעודד אותי אך כל זה אשליה קצרה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות