אז היי. אני בן 17, עולה לכיתה י״ב. מגיל קטן בערך תמיד נמשכתי גם לבנים.. אני זוכר מגיל מאוד קטן זה היה משהו שהייתי מסתכל עליו יחד עם בנות בערך..
בכל מקרה, ככל שגדלתי הייתי מסתכל יותר ויותר על בנים, והיום אין לי מושג מה ההגדרה המינית שלי בתכלס.
לא יודע או בטוח אם אני גיי או ביסקסואל, אני בארון ואין לי שום ניסיון רומנטי או מיני, לא התנשקתי אף פעם (מכיתה ב׳ חח), שלא נדבר על משהו מעבר..
עכשיו, אני לא חושב שאני יצור. כולם אומרים לי שאני ״חתיך״ למרות שאני תמיד מתנגד, אני בשנים האחרונות הייתי ילד נורא בודד ופיתחתי לעצמי סוג של בעיות חברתיות בבית הספר.. ובגלל זה ועוד סיבות שונות אני לא מרגיש בנוח לצאת, כי אין לי מול מי וזה מרגיש לי קצת הרבה לצאת מטומטם..
בכל מקרה, אני מרגיש לבד נורא, במיוחד בקטע ה״להט״בי״ שלי, אני בארון לגמרי, המשפחה הגרעינית שלי לפחות דתית-לאומית-מסורתית מודרנית (חוזרת בתשובה) ימנית, למרות שהם לא באמת הגורם לכך שאני בארון אבל זה מעצים לי את תחושת האי נוחות והבושה לספר, העובדה שהמשפחה כל כך דבוקה אחד לשני שזה כבר מרגיש בושה.
אני כל כך רוצה אהבה ואין לי איפה להשיג אותה. אני לא מפורסם כתור ׳אוהב בנים׳ ככה שאף אחד לא יכול לפנות אליי ואני לא ממש יכול לפנות לכל אחד, וגם הבחורים שאני מדבר איתם בכל מיני אתרים אנונימיים כאלו או אחרים בסוף מתגלים כלא הטעם שלי, מכל הבחינות, יופי והתנהגות ביחד, והיופי גם חשוב לי בין השאר.. תמיד הבנים שאני מדבר איתם הם או יצורים או מתגלים כיצורים וזה הכי נורא..
אני כל חילה נשאר ער עד מאוחר בעולם הווירטואלי של הגייז, מצ׳וטט עם אנשים ובני נוער גייז, מנסה לדמות לעצמי עולם אמיתי אבל ללא הצלחה אמיתית.
אני מרגיש מדוכא ולבד.
מישהו רוצה לדבר איתי?
אולי בנים בגילי ובמצב שלי?
או כל אחד?
תודה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות