מפותחת מדי וסובלת משנאה עצמית

אני מודעת למה אחרים חושבים על הגוף שלי, וראיתי מלא בחורות עם סגנון לא צנום שנחשבות יפות אבל אני..אני שוקלת 58!
ואני נראית יותר.
אני מטר שישים פחות או יותר, מידה c 75
בחזייה, יש לי מותניים רחבות, בטן, יחסית שטוחה,אבל עם נוכחות, אומרים לי שהיא מעוצבת, לא שאני מבינה איך בטן יכולה להיות מעוצבת. שוקיים עגלגלות, ותחת מורם ובולט מאוד אפילו. אי אפשר להתעלם ממנו..
כל החיים צחקו עלי בבית ובחברה שיש לי תחת יותר גדול משל הבנות, שאני מלאה, ״טוניסאית״ אמא שלי אמרה שיצאתי שמנה על אחיות של אבא שלי. צחקו עלי שיש לי חזה גדול, שאני מפותחת, שאני גבוהה,
בבית עשו לי את המוות.
גדלתי בסביבה חרדית, אז כל מה שהיום נחשב לסקסי מבחינתי אז היה בושה. סתם שומן מיותר. ומבחינתם כמובן. אחותי הגדולה היא סוג של גמדה, ורזה מאוד ולכן הייתי נראת כמעט מעוותת שהבינו שאני הקטנה. היא ואמא שלי גרמו לי להרגיש ככה גם. תמיד שכולם אכלו היא הצעה לכולם עוד ושאני אכלתי קצת היא אמרה שזה מספיק. ואפילו אחותי הקטנה למדה להגיד לי שמנה. במיוחד הגברים. שהייתי בת 14 ישבתי ובכיתי. הרגשתי מוטרדת, זאת אחת הסיבות שחזרתי בשאלה, לא משנה מה לבשתי איפה הייתי את התחת שלי אף אחד לא פספס, לא צחוק. הסתובבתי בסביבה של דתיים מכפייה שבתכלס היו יותר גרוע מחילונים, וממש סבלתי. הייתי דתייה ועדיין התנהגו לידי כאילו אני ערומה. הייתי מלאה יותר גם. ולא נראית כמו בחורה ממוצעת בגילי. צעקו לי דברים, ״ זאת עם התחת״ במשך שנים..
בתיכון במשך שנתיים הלכתי עם התיק בית ספר שהרצועות שלו רפויות והוא מסתיר לי את התחת . בלעדיו הייתי מתה.. ועדיין הרגשתי מושפלת. המון ניסו לגרום לי להרגיש שאני יפה ושתחת כמו שלי זה יפה אבל לא קלטתי את זה. כי הסביבה הקרובה האמיתית שלי לא חשבה ככה, ואלה שחשבו היו שונות ממני. כולם שוקלים 48 פחות או יותר ואני קרובה לשישים.
כל החברות שלי צרות עם רגליים ארוכות ורזות וחזה קטן וגוף קומפקטי. רק אני הרגשתי גדולה. מגושמת, שמנה.
ואני לא באמת שמנה, או גדולה, ולכל הרוחות בטח שלא מגושמת. אבל שכולן רזות ואני.. אני לא יכולה לשים גופיה.
החזה שלי גדול ועגול, עם גופיה אני נראת כמו אחת שמצטלמת להלבשה תחתונה. ככה אני מרגישה. אני רואה בנות עם סגנון גוף זהה לשלי אבל הן לא מוטרדות כמוני. שאני שמה שורט אני מרגישה ערומה.
שזה קורה כל העיינים עלי, אנשים צופרים לי ברחוב, גברים הולכים אחרי, כל גבר שני מוציא תראש מהחלון, מדברים איתי ומסתכלים לי על החזה, ממש שורט ״דפוק אותי. ״ כולם בהלם פתאום, ״ הופההה שורט עניינים״ לא משנה האורך. ושאני הולכת הם עומדים ומסתכלים לי על התחת. על בסיס יום יומי אני שומעת מחברות,״ איך ההוא הסתכל לך על התחת, ״ וזה מטריד.
ולא כי אני יפה, כי אני כנראה מינית מאוד עם האברים שלי. יש לי פנים יפות. אבל לעומת הגוף הן כלום, אף אחד לא מתסכל עלייהן בכלל
אני לובשת הכי צנוע ואני הכי בולטת. כאילו אני ערומה. אפילו טיץ שחור נראה עלי מוגזם. גדלתי עם שנאה עצמית וקנאה ( לא מזיקה) שתמיד הייתה בי שראיתי בחורה רזה וקומפקטית ולא הבנתי למה אני לא כזו.
שנאתי את עצמי, מעולם לא שמתי שמלה או בגד ים, בקושי חצאיות מיני. לא משנה כמה רציתי, תמיד הייתי נראת חשוף יותר ממה שאני באמת. תמיד היה נראה לי מכוער הכל, שאני חושפת את השומן שלי. שאני ודודה שלי היינו בארוע, היא לבשה שמלה צמודה שבקושי כיסתה את התחת ואני חצאית רחבה, ודודה אחרת שלי באה בטענות אלי,
כאילו אצלי זה בולט יותר.
ובזמן האחרון נמאס לי.
נמאס לי להסתגר ולהצטנע וללבוש בגדים רפויים כי הגוף שלי לא ממוצע לבחורה בת18. נמאס לי לשנוא את עצמי כי אני שונה ממי שקרוב אלי, נמאס להיות חסרת ביטחון . נמאס לי להתלבש ספורטיבי רק כי סקסי וצמוד יראה כאילו אני זונה. נמאס שכולם אומרים לי כמה הגוף שלי מושלם אבל אני לא סקסית ולא מושכת כי אני מעלימה אותו. למען האמת? באלי להינות ממנו! יש בחורות שהיו חולמות על גוף כמו שלי ואני מחביאה אותו וסובלת ממנו! באלי להרגיש טוב איתו ולאהוב אותו ולהפסיק לפחד ממראות ממבטים מאירועים ובעיקר מהקייץ. זה הורס לי כל כך..
אן ים, בריכה, מסיבות, סתם פיגמה קצרה בקייץ ואני מרגישה רע. אני יורדת על עצמי.. השנאה שלי כלפי עצמי מחלחלת החוצה כולם שמים לב.. ואז תופסים על זה טרמפ ויורדים עלי.. לא נכנסתי למערכת יחסים עמוקה מאחת הסיבות שאני חושבת שרק סקס רוצים ממני, ואפילו את
זה אני לא מסוגלת לתת כי אני לא מרגישה בנוח עם הגוף שלי. נמאס לי לא לקנות תבגדים שאני אוהבת! נמאס להסתכל במראה ולחשוב שאני מוזרה!
אני רואה בחורות שמנות... מלאות ..
עם כרס ומה לא לובשות בגד ים ושמלות..
עם ביטחון... ואני.. הבחורה שעוצרים אותה גברים ברחוב על בסיס יומי..ושליחי פיצה שומרים את המספר שלה., שבפעם בחמש מאות שנה יוצאת לאיזה מסיבת סגורה לפחות 6 7 גברים מתחילים איתה נואשות. ועדיין, מרגישה רע עם עצמה.
מה לא בסדר בי? אולי אני בכלל הוזה?
למה אני לא מרגישה מוחמאת שאומרים שיש לי תחת יפה,? למה הכל מטריד אותי?
אולי הם צודקים ועדיף לי להמשיך להסתתר ולחיות כמו איזה שומרנית?! מה לדעתכם? אני מסתדרת בצדק או שהכל אשמת הסביבה שגדלתי בה? בבקשה תעזרו לי..