היי. אבא שלי חלה בסרטן לפני כמה שנים, תקופה קשה עברנו. למזלי המצב החברתי שלי גם ככה לא היה בשמיים כך שלא יצאתי עם חברות ונשארתי עם אמא שלי בבית כשהוא היה בבית החולים, כדי שהיא לא תשאר לבד בפחד. יש לה בעיה די רצינית - מהשקיעה עד הזריחה היא מפחדת להיות לבד בבית, גם אם הוא נעול מכל הכיוונים ואין דרך שמישהו יחדור פנימה.
המצב של אבא שלי השתפר והחמיר מספר פעמים.. הפעם זה מחמיר בצורה שאפשר לראות את הסוף.. הוא לא אכל כמעט שבוע כי כואב לו, הוא מקיא אחרי כל דבר שנכנס לו לפה, הוא מתעורר בלילות מכאבים וזה שורף לי את הלב לראות את אבא שלי סובל - ואין לנו יותר מדי מה לעשות בנידון. אין לזה תרופה, אין משכך כאבים מספיק חזק שעוזר לו..
הוא מעשן לכן אני כבר הבנתי את זה שהוא ימות בקרוב, עם כל הכאב שבדבר..
בכל אופן המצב החברותי שלי השתפר במהלך השנים וכעת אני יוצאת כל יום. לא כי יש לי את הכוחות לזה או בהכרח את הרצון.. אלא כי אם אני נשארת בבית אני נכנסת ישר למחשבות שליליות וקשות, כל פעם שאני חושבת על המוות שלו הלב שלי פיזית נשבר, פיזית מתחיל לכאוב לי הלב. אז היציאות מהבית עוזרות.
העניין עם אמא שלי מכביד עליי ממש, אני גם בצבא בנוסף להכל. אני עוברת יותר מדי דברים לא טובים וכל הרגשות מוצפים, ודווקא בימים האלו במיוחד כשאני מבקרת אותו בבית החולים - אני צריכה את הזמן הזה בערב לצאת עם חברות כדי לתת לעצמי קצת שקט.. להתנתק מהבעיות. ואז מגיעה הבעיה - שאבא שלי בבית חולים ואמא שלי נשארת לבד. אין לה בעיה עם הפחד עצמו, היא יכולה לספוג.. אבל להרדם - היא לא תרדם. אני לא יכולה כל פעם כשאני רוצה לצאת להתמלא ברגשות אשם שאני משאירה את אמא שלי בבית לבד! זה קשה. אחים שלי גדולים עם המשפחות שלהם לא יכולים לבוא לישון איתה וזה מתסכל!! זה לא עניין של אגואיסטיות, בכיף הייתי מבטלת כל תוכנית שקבעתי כדי להשאר לצידה, גם אם זה אומר שהמחשבות השליליות יצופו שוב.. אבל אני לא חושבת שזה בריא בשבילה שאני פשוט עושה עליה "בייביסיטר" במקום להתמודד עם הבעיה ולפתור אותה!
אני באמת חושבת על זה, מה יקרה כשהוא ימות? אני אצטרך כל יום להיות בבית בשעה 9 כדי שהיא תוכל להרדם? אחים שלי גם מסכימים איתי וכואב לי עליה, אני באמת חסרת אונים כי אני זאת שבסופו של דבר צריכה להתמודד עם הבחירה להשאיר אותה לבד..
בבקשה, מתחננת תתנו לי עצות אני ככ שבורה מכל הסיפור הזה. ובבקשה אם יש לכם משהו רע להגיד על ההתנהלות שלי פשוט אל.. אני לא חושבת שמישהו יכול לשים את עצמו בנעליים של אף אחד, וזה הדבר האחרון שאני צריכה לשמוע כרגע..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות